פנימייה צבאית

פרק 16

*יום שישי, 11:00*

התעוררתי מדפיקות חזקות על הדלת והאמת ממש נבהלתי, אני לבד בפנימיה בגלל שהיה טיול אז שחררו את כולם, פתחתי את הדלת ממש מעט וראיתי מולי את בר "מה אתה עושה פה משוגע, הבהלת אותי" אמרתי נושמת עמוק ופותחת את הדלת לרווחה "לכי תתלבשי ותחזרי" בר אמר ועשיתי כדבריו, "מה אתה עושה פה?" שאלתי לאחר ששמתי חולצה "מה אני עושה פה? מה את עושה פה? כולם יצאו הביתה, גם את היית אמורה לבוא,  ליה חיכתה לך" הוא אמר בעצב אך יותר בנזיפה "אני מצטערת אני.... יש לי דברים לעשות פה, אני אתקשר אליה, מבטיחה" אמרתי בחיוך, מתחנפת "אני יודע מה את עושה" הוא קבע לי עובדה תוך שהוא עומד עם ידיים שלובות על חזהו "מה אני עושה? עובדת?" שאלתי וקבעתי תוך כדי "נכון, את עובדת, אבל את עובדת כדי לא לנוח רגע ולחשוב כי את יודעת שברגע שתחשבי את תזכרי בו" הוא אמר ברוגע ולא עניתי כי התת מודע שלי ידע שהוא צודק "יש לך שתי דקות לסדר תיק ולהגיע לאוטו שלי, הוא ליד השער אם לא תגיעי אני בא לקחת אותך בכוח, אל תנצלי את זה שאמא טסה" בר אמר ויצא מהחדר, אירגנתי תיק במהירות ויצאתי לכיוון השער כי ידעתי שהוא רציני.

"ליההה" צעקתי כשנכנסתי לבית וראיתי אותה בסלון והיא רצה אליי והתחבקנו איזה דקה "מה איתך?" שאלתי "הכל טוב" היא ענתה בחיוך "איך עם בריאן?" שאלתי והיא לא ענתה רק סימנה לי בראשה להסתכל שוב לכיוון הסלון ושם ראיתי את בריאן יושב על הספה "היי בריאן מה קורה?" שאלתי "מצוין, מה איתך?" הוא ענה ומיד לאחר מכן שאל "אני בסדר, תהנו, אני למעלה" עליתי לחדרי והחלטתי להיכנס להתקלח והפעם המחשבות חזרו והדמעות יחד איתם, לאחר שיצאתי מהמקלחת פתחתי את הארון ושוב שורט וגוזייה רק שהפעם ראיתי למולי את ערמת החולצות של טיי, בזמן השבעה ביקשתי מאימו לקחת כמה חולצות שלו  בנוסף לאלו שכבר היו אצלי והיא מיד הסכימה, לקחתי חולצה אחת שעוד היה בה את הריח שלו שאני כל כך אוהבת, לבשתי אותה ונשכבתי על המיטה בוהה במשהו לא ברור ומסניפה את ריחו עד שנרדמתי עם דמעות של געגוע בעיניים.

"אן, אן... תתעוררי" שמעתי ופקחתי את עייני רואה מולי את בר "תתארגני עוד חצי שעה יוצאים לאכול" הוא אמר "תצאו בלעדי לא באלי" אמרתי חסרת כוחות ובר משך מעלי את השמיכה שהגנה עלי "למה את לובשת את זה?" הוא אמר ביאוש "מה?" שאלתי לא מבינה "למה את עם חולצה שלו?" הוא המשיך "כי באלי, כי אני רוצה וכי זה לא עניינך" אמרתי והוא יצא מהחדר בייאוש, לאחר פחות מדקה בריאן נכנס לחדרי "בריאן?" שאלתי לא מבינה כי הרי אנחנו לא כל כך מכירים "אני יודע שאנחנו לא כל כך מכירים אם לא בכלל לא מכירים" הוא אמר כאילו קרא את מחשבותיי "אבל ליה סיפרה לי מה קרה והיא באמת דואגת לך ומפחדת עלייך, את לא מבינה כמה היא מעריכה אותך ומדברת עלייך ובאמת קשה לה לראות אותך ככה, היא השביעה אותי לו לספר לך אבל היא בכתה כמה פעמים כשהיא שמעה מה קורה איתך, בבקשה תצאי איתנו למסעדה הזו, תהיי איתה קצת ותחזרי לחדר מיד אחר כך אם תרצי בזה" בריאן אמר ויצא מהחדר.