פרק 25

7.3K 212 24
                                    

אלן
אנחנו עוצרים מול הבניין שלי הלא יפה הזה במנהטן , הבניין של אדוארד בהרבה יותר יוקרתי ויפה אני מרגישה פשוטה כלכך לידו.
הרגשה לא רצוייה לכי מכאן !
״אתה רוצה לעלות?״ אני מלמלת מזיזה את עיניי ממנו .
״יכולנו להישאר אצלי״ הוא קר אליי , שוב ?
״אם אתה לא רוצה אתה לא חייב״ אני מיישרת את מבטי אליו
״מי אמר שאני לא רוצה?״ הוא נראה כועס יותר אני מהססת אם לדבר כי כל דבר שאני אומרת רק מכעיס אותו יותר.
הוא מחנה את האוטו ואני מביטה לשמיים , הגשם פסק כבר .. אבל קריר בטירוף. אדוארד מוציא פוטר ומכנס מהאוטו ומתקדם אחריי , המעלית לא גדולה היא יחסית ממש קטנה .. תמיד הייתי מובכת שאנשים היו נכנסים כי הייתי צריכה לחפש נקודה ניטרלית להסתכל עלייה אבל אז הבנתי שאין כי המעלית צפופה . הוא קרוב אליי והמעלית המעצבנת פשוט איטית. ״כבר לא קר לך?״ הוא לוחש קרוב אליי והחזה שלי עולה ויורד , הוא נשמע מתוק ..
״אה ? לא בסדר לי״ אני לוחשת מביטה לעבר דלת המעלית .. היא נפתחת ואני חומקת במהירות ומתקדמת לעבר הדלת ומצלצלת קרולין פותחת בחיוך רחב ״היי מהממת ״ היא מחבקת אותי
״התגעגעתי ״ אני אומרת בכנות
״גם אני!״ היא אומרת בחיבה ואנחנו נכנסים .. אני מביטה בהרמת גבה בגבר ההוא שמחכה לקרולין שמביטה בי במבט נבוך מאי פעם.
״אני בחדר , אחר כך .. את מספרת לי״ אני לוחשת את הסוף והיא מהנהנת במהרה ואני צוחקת ובלי לשים לב תופסת בידו של אדוארד ולוקחת אותו לחדר אני משחררת את ידו בחדר והוא מוריד את המכנסיים , פעם ראיתם גבר עם חולצה ובלי מכנסיים ? כי זה פשוט לא מושך בעליל . נשבעת .
אבל שזה אדוארד - הכל מושך!
״מה אתה עושה?״ אני מביטה בו בהרמת גבה ומזיזה את מבטי ממנו ומכניסה את הפלאפון למטען .. נראה לי שאכנס להתקלח .. כן .
אני לוקחת הלבשה תחתונה ועליונה ופיגמה מחממת וגרביים שחורות , אני מביטה בקטנה לעבר אדוארד ״אני כבר באה ״ אני יוצאת מהחדר ונכנסת למקלחת , ונשבעת שלקחתי את הזמן בכוונה.
סיימתי את המקלחת לובשת מה שהבאתי למקלחת .. שאני מסיימת אני מייבשת את שיערי ומסרקת אותו אני מנקה אחריי הכול ואז נכנסת לחדר ומביטה באדוארד שבפלאפון ״אני אצטט אותך אמרת שאת כבר באה״ הוא מרים את מבטו אליי ואני מחייכת וסוגרת את הדלת .
״טוב כנראה שזה יותר מכבר ?״ אני מרחיבה את החיוך ומתיישבת מצידו שגופי מופנה אליו ״מה אתה רוצה לאכול?״
״אם אני אגיד אותך זה יחשב ?״ הוא מרים גבה בקטנה ואני לא מורידה את החיוך מפני , אי אפשר להרחיב אותו יותר .. נכון?
״נו , אוכל ״ אני מביטה בו
״אולי אני אכין לך את הספגטי.. אולי נזמין .. אולי אני פשו-״ אני קוטעת אותו במהירות .
״אנחנו נכין או נזמין ואתה לא נוגע בכלום!״ אני ממהרת והוא מצחקק
״אז אני מבין שהאוכל שלי לא טעים?״ אני מחייכת שוב חיוך שמסגיר
״לא יודעת זה טעים אבל.. אתה יודע״ אני מצחקקת ואז הדלת נפתחת
״היי האוכל הגיע״ אני מביטה לעברה בבילבול והיא מוסיפה ״הוא הציע להזמין לכולנו אוכל , מה נסרב?״ אני ממהרת להזעיף פנים לעברו .
זה הגיוני בכלל שהוא ישלם על כולם ? אוף אני שונאת שהוא משלם זה מרגיש לי ניצול או הרגשה של חייבת יותר מדי או חוסר נוחות!
״אנחנו באים , קומי אל״ הוא שוב קורא לי בכינוי, קרולין יוצאת משאירה את הדלת פתוחה ״לא אכלת כלום היום אל תתני לי להרגיש אשם , בבקשה״ הוא מתחנן אני נאנחת קמה מהמיטה הוא תופס בידי ומוביל אותי לפינת אוכל ..

אנחנו לקראת הסיום של הארוחה , קרולין והחבר החדש שלה -דיימון .. ממש חמודים ביחד . ברצינות אדוארד הצליח להסתדר איתם ממש טוב , ואדוארד לא מפסיק להצחיק אותנו.
הפלאפון של דיימון מצלצל והוא חייב ללכת , הוא מודה לאדוארד ואדוארד נראה לא נוח שהוא מודה לו על האוכל .. ועונה בצורה חמודה ׳בכיף אחי בקטנה׳ .

כרגע אנחנו בחדר שלי , לבד.. ובא לי לנשק אותו . יאו כמעט לא התנשקנו היום , וואו אני כמעט שוכחת את הטעם שלו .. טוב על מי אני עובדת ? אני לא אצליח לשכוח בחיים ! הוא בלתי נשכח , בלתי ניתן לתיאור . טעים כלכך !!!
״על מה את חושבת״ הוא מלמל ואני מביטה בו ומרגישה מבוכה , על הטעם שלו ?.. מממ מביך לחלוטין.
״אה זה ..כלום , יש לך מחר עבודה נכון?״ אני מהססת
״כן ״
״טוב .. מחר יום שישי ״ אני אומרת בפשטות והוא מהנהן לחיוב
״אני עייפה מאוד״ אני עולה מעליו קצת והוא מסדר אותי מעליו הדלת נפתחת ואני ממהרת לזוז מאדוארד ואדוארד פורץ בצחוק .
״אה חברים .. אני יוצאת , אלן תנסי לא לאבד את המפתחות פעם הבאה .. השארתי את המשוכפלים בשיש !״ היא אומרת ולחיי מאדימות יותר , היא סוגרת את הדלת ואני נושפת בלחץ . פאק זה היה מביך!!
״את מטורפת אישה״ הוא לוחש מושך אותי בחזרה אליו ״ואדומה״
״מממ .. אני לא ״ אני אומרת שאני אדומה לחלוטין הוא מכניס את ידו לחולצתי , זה זה ? עכשיו ? זה יקרה ???

נפל חזקWhere stories live. Discover now