התאהבתי באסיר

פרק 8

הנסיעה עברה בשקט למרות שרציתי להוציא ממנו כמה שיותר מידע ,ידעתי שהוא לא יומר לי כלום אז הייתי מסוקרנת בשקט.
כשהגנבתי מבט לכיוונו של ליאם הופתעתי לגלות שהוא מסתכל עליי ולא מתרכז בכביש.
"על מה את חושבת כול כך הרבה?" ליאם שבר את השקט ששנינו היינו בו.
"עלייך" פליטת פה מטופשת יצאה מפי ולא יכולתי להתחמק מהמבט שהוא שלח לי אחר כך....מבט מופתע אך היה שם עוד משהו שלא הצלחתי לזהות. "כאילו על העבר שלך לא עלייך" הצלחתי להמשיך אחריי שראיתי את מבטו.
"מה את רוצה לדעת?" הוא השיב. הסתובבתי אליו בחצי חיוך ובפרצוץ מופתע .
"אתה באמת תענה לי?!" שאלתי בשמחה אבל מהר מאוד הבנתי למה הוא ענה בחיוב.

"רק אם אני ירצה ואת גם צריכה לענות על השאלות שלי". כאילו שיש לי מה להסתיר אני לא כמוך, חשבתי לעצמי בגאווה עד שמחשבה נוספת עברה בראשי "יש לך מה להסתיר" אבל התעלמתי ממנה.
"טוב בסדר אבל אני מתחילה, אממממממ.... אהה יש לי, למה הצלת אותי מהאסירים האחרים כשהייתי איתך בתא המעצר?" שאלתי כי באמת הייתי מסוקרנת לדעת את התשובה.
"כי לא רציתי לראות ילדה בת 17 נאנסת לי מול הפרצוף" הוא ענה בכנות מוחלטת ואני הייתי בשוק טוטאלי שהוא ענה לי בלי שמץ של ציניות ובלי בושה בכלל, מה שגרם לי להסמיק טיפה.
אז כן אכפת לו ממני חשבתי לעצמי כמו מתבגרת מטופשת, והמשך דבריו גרמו למחשבותיי לעצור
"ולמרות שיש לי לא מעט חברים שם, אני מעדיף לא לסמוך על אף אחד כי אין לדעת מתי מישהו יתקע לך סכין בגב" העיניים שלו היו כאובות כאילו נזכר בזיכרון ישן שלא נשכח עדיין.
"טוב לא משנה תשכחי ממה שאמרתי, עכשיו תורי- ממה הצלקת שיש לך בבטן?" ומישאלתו ישר הסבתי את מבטי לבטן שלי וחושבת איך לעזעזל הוא ידע שיש לי שם צלקת....אלא אם כן...
"מה עשית לי בלילה כשישנתי?!" צעקתי עליו  בעודי מכסה את גופי עם ידיי, כאילו מנסה להגן על עצמי.

"תרגעי כבר זה לא אשמתי שאת נמתחת על כול המיטה כשאת ישנה אז במקרה ראיתי את הצלקת הזאתי כשעלתה לך החולצה" הוא החזיר מגן על עצמו.
"אני לא מאמינה לך" אמרתי בילדותיות והמשכתי "בטוח עשית משהו כדי שהחולצה תעלה, ככה אתם הבנים" פניי זעפו לכיוונו ולא הסתרתי את כעסי.
פתאום הוא עצר בצידי הכביש והסתכל ישר לתוך עייני.
"כדאי לך להיזהר במה שאת אומרת כי אני יכול לאמת את דברייך ובאמת לעשות לך משהו" הוא התקרב לאט לאט אל פניי עד שכמעט ולא היה מרחק בינינו.
כשקלטתי מה קורה התאפסתי על עצמי וניסיתי להרחיק אותו עם שתי ידיי אבל הוא עצר אותי ותפס אותם כשהוא עדיין מסתכל עליי.

"מי עשה לך את הצלקת הזאת?"
אכלתי אותה...עם כמה שניסיתי להתחמק מהנושא הוא לא שכח ואני רק רציתי לשכוח מהכול כדי שזכרונות ישנים לא יעלו ויהרסו אותי עוד פעם מחדש.
"אני לא יומר לך כי אני לא רוצה שתרחם עליי" החזרתי בהתגוננות.
"אני בחיים לא ירחם עלייך" הוא אמר כשהוא עדיין מסתכל עליי והמשפט הזה גרם לחמימות בליבי. כשהוא ראה שאני לא מתכוונת לענות הוא התרחק ממני חזרה לכיסא הנהג והמשיך לנסוע מאיפה שעצרנו ומכאן הנסיעה הייתה שקטה בצורה נעימה ואני לאט לאט איבדתי את הכרתי ונרדמתי על החלון.
התעוררתי לאחר כמה זמן במה שנראה כתחנת דלק וליאם הסתכל עליי
"תפסיק להסתכל עליי ככה" אמרתי מסמיקה מבושה שהוא ראה אותי ישנה.
"את לא יכולה לעצור בנאדם מלהסתכל על תופעה מוזרה כמוך, במיוחד כשהיא ישנה בצורה מחרידה כול כך" הוא ציחקק ואני הייתי בשוק עד שפשוט תפסתי מה שהיה ליידי וזרקתי עליו ....כנראה שזה היה הריחן של האוטו.
"מה את עושה משוגעת" הוא אמר כשהוא מתחמק תוך כדי גיחוך.
"אני ישנה יפה מאוד ואל תצחק עליי" החזרתי ושילבתי ידיים כדי להראות לו שאני "כועסת".
"בטח ישנה יפה" הוא המשיך בגיחוכו.

כשהוא נרגע קצת הוא הוציא לי את החגורה וסימן לי לצאת מהאוטו.
כששנינו היינו בחוץ הוא תפס בידי בפעם המיליון כדי שאני לא יברח והוביל אותי לכיוון החנות של תחנת הדלק. כשנכנסנו הוא קנה כמה כריכים ובירות שכנראה יהיו לדרך ואחרי מעט זמן הוא התחיל להתקדם לכיוון הקופה.
"לכי תבחרי לך משהו" הוא אמר כבדרך אגב
"מה זה לכי תבחרי לך משהו...אני לא ילדה קטנה" מילמלתי לעצמי בכעס תוך כדי הליכה לכיוון המקפיא אבל הוא כנראה שמע וחייך חיוך צדדי.
יש לו חיוך יפה חשבתי לעצמי כשאני מתקדמת אל המקפיא כדי לקחת ארטיק למרות שהיה קר בחוץ ואני הייתי עם שורט וחולצה קצרה.
כשהתכופפתי לקחת ארטיק שמעתי צעדים מאחוריי "מה יפה כמוך עושה במקום כזה?" שאל גבר גבוהה קומה.
התיישרתי כדי שאני יוכל לראות אותו יותר טוב
"סתם מחפשת משהו מתוק לקנות" אני לא יודעת אפילו למה שיקרתי באותו רגע אבל ידעתי שבשנייה שיתפסו שוב את ליאם ההרפתקה שלי איתו תיגמר ולא רציתי שזה יקרה.

"טוב אז תתני לי לקנות לך מה שתירצי" הוא החזיר ואני רק מלמלתי טוב קטן כדי לאשר את הצעתו. אם הוא רוצה לבזבז עליי כסף...בכיף אני לא עוצרת אותו, אבל בדיוק אז נקטעו מחשבותיי כשיד אחזה בי ומשכה אותי לאחור.
"אנחנו לא צריכים את הכסף שלך" שמעתי את ליאם אומר בקול מאיים ולפני שהענק הזה הגיב, ליאם משך אותי לכיוון היציאה כשאני עדיין נגררת מאחוריו מרוב המהירות.
עד שכבר נמאס לי....
"מה יש לך הוא רק ניסה לעזור" משכתי את ידי ממנו והסתכלתי עליו במבט כועס.
"תגידי לי את עד כדי כך תמימה?!" הוא החזיר לי בטון כועס מישלו.
"את לא ראית שהוא הסתכל עלייך כמו על חתיכת בשר כשהתכופפת למקפיא" הוא המשיך ואני עדיין הייתי בשוק מההתפרצות שלו עליי.
"אתה היחידי שיש לו מחשבות כאלה" החזרתי לו כי הייתי עצבנית אבל היה משהו בדבריו.

באותה השנייה שראיתי את העיניים שלו חטפתי צמרמורת, הן היו רושפות מכעס ובצדק, גם אני הייתי מתעצבנת על עצמי.
הוא משך אותי לכיוון סימטה שהייתה בקרבת מקום, זרק אותי על הקיר ואחז בשתיי ידיי בצידיי ראשי בחוזקה.
"זה כאילו שאת מבקשת להסתבך בצרות" הוא אמר כשעיניו עדיין שולחות אליי חצים.
"אני לא מסתבכת בצרות וגם היה עדיף שהאיש המוזר ההוא היה חוטף אותי...הוא היה נראה הרבה יותר נחמד ממ..." לא הייתי מוכנה לזה לא משנה כמה פעמים היו מכינים אותי מראש.
אמירתי נקטע כשהוא השתיק אותי עם שפתיו. כשניסיתי להתנגד הוא החזיק אותי חזק יותר והעמיק את הנשיקה. הוא תפס ביד אחת את שתיי ידיי מעל ראשי ותפס בעורפי ביד האחרת כשהוא מקרב אותי אליו עוד יותר. רעדתי כולי בהזדקקות אליו והלב שלי עוד שנייה קיפץ ממקומו. זאת הנשיקה הראשונה שלי! חשבתי לעצמי, עד שהשתחררנו שנינו בגלל הצורך באוויר.

"הייתי חייב להסתים אותך איכשהו" הוא תרץ לעצמו, שיחרר את ידיי והתחיל ללכת לכיוון המכונית, משאיר אותי המומה לגמריי.
הוא לא מפחד שאני יברח אם הוא משאיר אותי ככה לבד???
ואני רק חשבתי לעצמי מה לעזעזל הלך פה עכשיו.....

---------

טוב זה הפרק להיום מקווה שאהבתם ואם יש לכם שאלות על הסיפור אז אתם מוזמנים לשאול!!!