Part 2

32 2 0
                                    

נכנסתי בחזרה ללובי.
האור שוב סנוור אותי ואז החדר התאזן. חדר נחמד ,מרווח, מלא בספות לבנות סביב שולחנות  קפה עם עיתונים ותשבצים עליהם וגם כאן החדר נראה אינסופי. אלה המראות ! אני בטוחה.
יש לי עוד 25 דקות עד שדלתות העץ באמצע החדר ייפתחו ,כולנו ניכנס והמכירה תתחיל.
לכל אחד ואחת יש רק אפשרות אחת שמתאימה לו. את לא יודעת מה האפשרות או מתי היא תופיע ואם תפספס אותה יש רק שני דברים שתוכל לעשות: להתפשר על משהו אחר ולעשות לעצמך חיים קשים ,לא לדבר על זה שתיקח למישהו אחר את האפשרות שלו . או ש.. תוכל לא להתפשר וכשהמכירה תסתיים ,יסתיים תפקידך. לצאת מהדלתות האלה לבד ולא לחזור לעולם. כמובן שכל מכירה יש כאלה שלא בוחרים, חלקם הם אלה ששום דבר לא מספיק טוב להם וגם עדיף לכולנו שהם לא יחזרו ויש את הזקנים שמתכננים לצאת לפנסיה . כשהם יוצאים מהדלת בפעם האחרונה הם יוצאים עם המון אהבה כי הם המנוסים ביותר והם לרוב גם אלה ששינו את העולם. יש את הצעירים שעוברים זוועות בחוזה האחרון שלהם (כמו שכולנו היינו צריכים לעבור) ויש את אלה שהאפשרות שלהם לעולם לא מגיעה.
לא בהכרח כי הם עשו משהו רע, לרוב הם פשוט לא מתאימים יותר לחברה וזה בעצם מכתב הפיטורים שלהם.
זה גם הפחד הכי גדול שלי.
אבל שקעתי במחשבות וזה אסור, מה יעזור לי לדאוג על דברים שלא בשליטתי? מה שיבוא יבוא ומה שיבוא הוא תמיד לטובה. יש מקומות עבודה אחרים שאוכל ללכת אליהם אם אפוטר יום מן הימים אבל EP  כרגע הוא המקום בשבילי.
יש לי עוד עשר דקות עד שהמכירה הפומבית תתחיל. כדאי שאירשם.
"שלום, מהו מספרך האישי?" "987653" אני מדקלם בפעם המיליון, "מספר 987653 במכירה הפומבית בבקשה" הוא אמר למיקרופון ומיד הושיטה לי את הכרטיס שלי, "רכישה מוצלחת!" איחל לי. אמרתי תודה ונכנסתי לאולם.
מישהו באמת צריך לסדר את המנורות כאן, שכחתי כמה מסנוור האור בפנים. כמה מן המנורות כבו ויכולתי לראות שוב . "תודה !" צעקתי לחדר .
העובדים כאן תמיד היו מתחשבים. בחדר יש שורות ארוכות של כיסאות ומולן במה. לחדר הזה יש גבולות ברורים, בשונה מהאחרים, וכאן גם אין מראות. ידעתי שזה קשור למראות!
אני מתיישבת על אחד הכיסאות בשורה הראשונה והחדר מתחיל להתמלא בקולות.
יש לי עוד 0 דקות עד למכירה הפומבית.

טריקים של אור ומראותWhere stories live. Discover now