My Type [Hebrew] || l.s. ✓

3

ההארי הזה חזר לפארק עם דארסי במשך כל השבוע.

ניסיתי להתעלם ממנו אבל הוא כל פעם המציא משהו והתחיל לנהל איתי שיחות.

כן, הוא היה מושך, אבל הוא לא היה הטעם שלי.

היום הזה- לא היה יום ממש טוב בשבילי.

היום נייל אמר לי שהוא טס לאירלנד לשבוע.

לשבוע שלם.

איך אני אמור להיות בפארק לבד במשך שבוע?

טוב, לא התכוונתי להמשיך ללכת לפארק הזה לבד, אבל נייל הכריח אותי להבטיח לו שאני אמשיך ללכת בלעדיו עד שהוא חוזר.

ואני בן אדם שלא מפר הבטחות.

אז המשכתי ללכת לפארק, לוקח איתי ספר, מקווה שלא הארי ולא דארסי יפריעו לי. אין לי שום דבר נגד השניים, באמת- שום דבר נגד דארסי- אבל לא הרגשתי בנוח ליד הארי. ולא ידעתי למה.

אך התקוות שלי רוסקו במהירות כשגוף גדול הופיע לידי.

"איך אתה קורא את כל הדברים האלה?" שמעתי את הקול העמוק של הארי.

"איך אתה לא קורא את כל הדברים האלה?" אמרתי, דוחף את המשקפיים בחזרה אל גשר אפי.

"יש מוות בכל עמוד בספר הזה, אתה נער אלים, אדון לואי." הארי אמר, גבותיו מורמות.

"טוב, ספרים עם מוות בכל עמוד הם הסגנון שלי." אמרתי, מושך בכתפיי.

"הסגנון שלך?" הארי שאל, יותר מבולבל.

"יש לי סגנון וטעם לכל דבר." אמרתי, נאנח.

"אהא, אז מה הטעם שלך בנעליים?" הארי שאל, מסתכל למטה על רגליי.

"ואנס." אמרתי, הופך דף בספר שלי.

"הסגנון שלך במשקפיים?"

"שחורים, עבים ובצורת מלבן."

"הסגנון שלך בבגדים?"

"מכופתרות ומכנסיים."

"למה אין לך סגנון?!" הארי קרא, ידיו באוויר.

"חברים ומשפחה." אמרתי, מושך בכתפיי.

"אז מה הטעם שלך בנשים?- או בגברים- מה שבא לך." הארי שאל.

יכולתי להרגיש אותו צופה בי מזווית עיניי.

"קודם כל, אני מעדיף גברים." אמרתי, מביט בחיוך שעולה על פניו של הארי.

"הנחתי." הוא אמר בשמחה.

נשפתי בזלזול.

"הטעם שלי זה מישהו כמוני." המשכתי, מניח את הספר שלי בצד.

"מה זאת אומרת, 'מישהו כמוני'?" הוא שאל, מושך את רגליו לחזהו.

"טוב, מישהו עם ראש על הכתפיים, היגייני, אכפתי, מפוקס וחדור מטרה. בדיוק כמוני."