אליסון ישבה בחדר האוכל. לבד.
בכל פעם שישב בשולחן שלה ילד, היא התסכלה עליו במבט כועס, והוא מיהר ללכת.
"אליסון!" שמעה צעקה מאחוריה, אך לא הסתובבה.
היא ראתה נערה יושבת לידה.
אותה נערה שהתעללה בה כשהייתה קשורה.
"רציתי לבקש ממך סליחה" אמרה הנערה. "לא ידעתי שזו לא היית את".
אליסון הסתכלה עליה במבט של שנאה, וברחה משם.
היא ידעה לאן היא רצה. לחצר.
היום היה שמשי, והיא התיישבה ליד עץ גדול, ונשענה עליו בגבה.
היא לא התכוונה לבכות, אבל הדמעות פרצו את עיניה ויצאו משם.
במשך חצי שעה ישבה שם לבד, בכתה וחשבה.
היא לא הבינה למה זה מגיע לה?
למה דווקא היא?
למה אף אחד לא מגן עליה?
לפתע היא שמעה קול של צעדים מאחוריה על הדשא, הסתובבה וראתה את תום הולך לעברה.
הבכי טשטש אותה, והיא לא הייתה מסוגלת לקום וללכת.
"אלי" אמר, והתיישב לידה.
"את יודעת מה הסיבה שאני לא נכנסתי לאותו חדר שבו היית קשורה?" שאל אותה, והיא בתגובה הסתכלה עליו בשאלה עם עיניים נוצצות מדמעות.
"לא ידעתי" אמר בכנות. "לא ידעתי שאת קשורה שם. לא ידעתי שהורייך מתו. לא ידעתי על מיה, ואפילו לא ידעתי איפה את נמצאת עד שראיתי אותך בחדר האוכל".
"אתה משקר" אמרה בשנאה. "כולם משקרים".
"אני לא. אני רק רוצה לעזור לך" השיב.
הוא חיבק אותה, והיא בתגובה חיבקה אותו בחזרה.
"אני מצטער, ואני מקווה שתוכלי לסלוח לי" אמר, לאחר חיבוק של כמה דקות.
"אני סולחת" השיבה בחיוך.
הם המשיכו לדבר, ואליסון שיתפה אותו בכל מה שעבר עליה לאחרונה - אורן, נתנאל, וכל שאר החברים שלה.
להפתעתה הרבה הוא הבין אותה, ואפילו עזר לה לנסח תגובה להודעה של אורן.
כמה שעות מאוחר יותר ארוחת הערב הוגשה ארוחת הערב, והם ישבו לאכול ביחד.
"תודה" אמרה אליסון. "עזרת לי כל כך היום".
"זה בסדר" השיב.
הם חייכו אחד לשני, עד שמבטה של אליסון הפך לרציני.
"תום..." אמרה, ועיניה הפכו נוצצות.
תום הסתכל עליה במבט שואל.
"אני רוצה לחזור הביתה" אמרה. "לאילת".
הוא חשב כמה רגעים.
"אם זה מה שאת רוצה, אני אעזור לך" השיב.
היא חייכה אליו, וכשהם סיימו לאכול הוא הוביל אותה לשער.
"מה אתה עושה?" שאל לוקאס, כשראה שהם מתכוונים לצאת.
"אנחנו הולכים" השיב בקול קר.
"היא לא יכולה ללכת!" שמעה אליסון את קולו של דניאל, ולאחר מכן ראתה אותו.
"אנחנו הולכים, אם אתם רוצים, ואם אתם לא" תום צעק עליהם.
הוא ואליסון התקרבו אל השער, ושמעו מאחוריהם טעינת אקדח.
אלי הסתובבה וראתה את לוק מכוון אליה את האקדח שהחזיק.
לוקאס ראה את מבטה המבוהל של אלי.
מבט שאומר הכל.
היא מפחדת ממנו.
"אליסון.." אמר לוק, אך היא התחילה לפרוץ בבכי.
תום לקח את ידה, והוביל אותה החוצה.
לוקאס ידע שכשברגע שהוא יתקרב שוב לאליסון, היא תעשה משהו.
לא משנה מה היא תעשה, זה יהיה רע.
"את בסדר?" שאל אותה תום, כשהתחילו בנסיעה במכוניתו לכיוון אילת.
"פשוט תיסע" השיבה, ומבטה היה מורכב רק מעצב ושנאה.
***
אני לא יודעת למה אני ממשיכה להעלות בכלל.
YOU ARE READING
לחיות את האהבה / הושלם
Romanceאליסון היא יתומה, לפחות ככה כולם חושבים. היא חסרת חברים, מכיוון שלא לומדת בבית הספר, וגרה רק עם לוקאס - אחיה הגדול ממנה בשנה. אבל באותו לילה, אותו לילה בו היא הלכה למסיבה, חייה השתנו. עכשיו היא יודעת את האמת, והיא לא תפסיק עד שתנקום. אבל האם זה שווה...
