החיפושית המופלאה:41

347 17 6
                                    

מה?! ווקס השתנה לקלואי ועבד על כולנו רק כדי ללכוד אותנו כאן?! בהחלט יש לו טריקים טובים בשרוול. זה מתחיל להישמע בלתי אפשרי להביס אותו.

"עכשיו יש לי את ארבעתכם, למרות שהייתי צריך רק שלושה!" ווקס הסתובב אל אדריאן. "עכשיו אני יכול לאסוף את כוחות הנבלים שלכם, ואני אהיה הנבל הטוב ביותר שחי אי פעם!"

"ווקס, מה אתה עשית לחברי הכיתה שלנו וכל האחרים בבית ספר?!" אליה שאלה. "מה אנחנו עושים לך?!"

"הו זה ממש פשוט," ווקס ענה. "האנשים שהעיניים שלהם הופכות לאדומות הם רק בשינה עמוקה שתישבר רק אם אני אאסוף את כוחות הנבלים שלכם ואשיג את המופלאים של החיפושית וחתול שחור.

"אנשים שהעיניים שלהם כבר הפכו לאדומות אומר שאני כבר לקחתי את כוחות הנבלים שלהם, זו הסיבה שלושתכם לא הייתם ככה... עדיין!"

"איפה קלואי?!"

"את לא חושבת שאלו יותר מדי שאלות? אל תדאגו, כולכם תדעו הכל אחרי שפריז תהיה בידיים שלי," ווקס אמר, "זו הבטחה."

ווקס, אני אוהב את זה שאתה חכם ותפסת את האויבים שלך, אבל אתה לא חושב שאתה מקדיש תשומת לב להם, במקום להשיג את המופלאים שלי?!

הו עש לילה, אין לך מה לדאוג, והם לא האויבים האמיתיים שלי. הם מי שצחקו עלי בבית הספר הישן שלי.

יש תמיד סיבה שאנשים הופכים לנבלי , אבל מה הסיבה של ווקס? מרינט תהתה.

לפתע דפיקה הגיעה מהדלת. "תפתח את הדלת הזאת ברגע זה!" מישהו צעק. "אני יודע שאתה כאן!"

"מה? אני חשבתי שתפסתי את כולם בבית ספר!" ווקס נהם. "ובכן, ממשיכים לשחק."

ווקס הלך לעבר הדלת ופתח אותה. ילד שנראה מבוגר מכולם נפל על הרצפה, אבל קם במהירות.

"אית'ן?!!!" ווקס נהם. הוא אחז ביד של הילד, והשליך אותו לתוך החדר.

הילד רעד, מנסה לברוח מהנבל, אבל לא היה דרך מילוט. הוא היה לחוד.

"אז אחרי כל הזמן הזה, אתה מחליט סוף סוף לבקר?!" ווקס סגר את הדלת בטריקה, לפתע כל פניו הפכו לאדומות מזעם. "אחרי הכל?!"

"לוקאס... אני מצטער..."

"תסתום. כבל לא קוראים לי לוקאס! אני לא אותו בחור שאתה יכול לדחוף הצידה." ווקס התקרב. "אני חשבתי על לחפש אותך, אבל זה נראה שאתה בחרת לבוא אלי."

מ-מה קורה כאן? מי זה? איך הוא מכיר את ווקס? האם הוא הסיבה שווקס רוצה להיות נבל? לארבעתם היו כל כך הרבה שאלות בתוך הראש שלהם. הם רצו לשאול אותם, אבל הם ידעו שהם לא יקבלו את התשובות שהם רוצים, אז הם שמרו על שקט.

האיש הזקן הזה אמר לי לבוא לכאן! הוא אמר לי לבוא לכאן כדי שאני אקפא למוות! אית'ן חרק את שיניו.

-

*לפני שווקס הקפיא את הבית ספר*

"אני שמעתי שהם לא הביסו אותו!" ג'ים הניח את כוסו על השולחן. "אתם יכולים להאמין לזה?! החיפושית וחתול שחור מעולם לא הפסידו אבל זה נראה שהם הפסידו הפעם."

"אולי לוקאס באמת חזק?" אדם הציע. הוא רעד מפחד. "ואתם יודעים שזו אשמתנו!"

"לא נכון!" אית'ן חרק את שיניו. "אנחנו רק לא הסכמנו איתו על משהו, ו..."

"והאשמנו אותו," אדם הוסיף. "אנחנו גרמנו לו לסבול בגלל שהוא לא הסכים איתנו."

"אז הוא עבר בית ספר, והחליט להיות נבל שם!" ג'ים נאנח.

"אני מתכוון... זה לא היה לגמרי אשמתנו. היה לנו רק אי הסכמה, הקטנו אותו קצת. ברור שהלכנו טיפה יותר רחוק אבל זה לא היה כזה נורא," אית'ן משך בכתפיו. "בחייכם. אנחנו לא אמורים להרגיש רע בשביל הקורבנות שלנו."

"אבל עכשיו לוקאס הפך לנבל, והוא אחרי כולנו. הוא רוצה נקמה," אדם אמר. "רק תודה שזו הייתה אשמתנו." הוא נעמד. "קדימה ג'ים, בוא נלך."

אדם וג'ים עזבו את המקום, השאירו את אית'ן לבד.

לא, זו לא הייתה לגמרי אשמתנו. אני לא אודה בזה. אית'ן נעמד והלך החוצה.

"פסט... אני כאן."

אית'ן הסתכל סביב, אבל לא ראה אף אחד. אז ראש הציץ מחוץ לעץ. הוא הלך לעבר העץ.

"ומי אתה?"

מאסטר פו הראה את עצמו. "אני לא אספר לך מי אני, אבל אני רק רוצה לומר... החיפושית וחתול שחור בצרה. אני יודע שאתה מכיר את לוקאס, ואני לא הולך לגרום לך להודות שזו אשמתך. אבל בבקשה, אם אתה יכול ללכת לשם..."

"אתה רציני?! אתה רוצה שלוקאס יהרוג אותי כשאני אגיע לשם?! מי אתה בשביל החיפושית וחתול שחור בכלל."

"אני המאסטר. אית'ן, אם תלך לשם, אתה תוכל לעזור לשני גיבורי העל, אני בטוח שאתה תוכל."

איך האיש הזה יודע את השם שלי?! כנראה שהוא מספר לי את האמת.

"בסדר. אני אלך. לאיפה?"

-

אני לא רואה אפילו גיבור על אחד. כל מה שאני רואה זה ארבעה ילדים שעדיין לא תחת הכישוף של ווקס. אית'ן נאנק שהוא מסתכל סביב.

איך אני הולך לעזור?!

*******

אז היה לי היום מלא זמן פנוי וסיימתי את הפרק!! 

הנה פיצוי על שלא העלתי פרק כבר הרבה זמן. (וגם בכללי על כל המצב המעצבן שקורא בארץ) תהנו, מקווה שזה יעודד אותכם קצת, אוהבת אותכם.

מימוש פתאומי 1/3 - (הושלם)Where stories live. Discover now