אהבה בהכחשה

פרק 23

חלק 1

קימברלי
להביט בירח שנותן לך תקווה.. זה בועה קטנה של אשליה. אוי אלוהים, כמה שאני אוהבת את הירח.

הירח הוא כמו תקווה קטנה שבחשכה , הירח נותן לי תקווה שגם לי יכול להיות את האור בקצה המנהרה.
זה מה שאני אוהבת בירח .

אני נכנסת לבית לאחר שהייתי בחצר הענקית של ג'יימס , אותו חצר גדולה שגרמה לי לחוש בדידות לא מוסברת . לעזאזל, המקום כל-כך גדול שמאפשר לי לחוש בדידות גדולה יותר. 

איך ג'יימס שרד ככה?
איך בן אדם יכול לשרוד כל-כך הרבה בדידות? זה מייסר.
זה נוראי , לכן אני מאמינה שגיימס גבר בעל חוזק מטורף.

אני נועלת את דלת הבית ומקשיבה לצעדים שמגיעים מהמטבח לסלון. ג'יימס .

הוא עומד שם במבט ישנוני, ״למה את ערה?״ קולו מחוספס ומאפשר לליבי לרעוד מעט.
אני מניחה שהוא קם משינה ממש הרגע.

״לא יודעת.. למה אתה ער?״ אני שואלת, מתחמקת מהשאלה.

״שאלתי קודם.״ הוא משלב את ידו על חזהו החשוף. הו, וואו, הוא נראה כל-כך מושך..

״אמרתי לך- לא יודעת,״ אני מרימה את כתפיי בפשטות .

״לא יודעת? זה לא ממש תשובה.״ הוא מרים גבה , מתחכם.

״להזכיר לך שלא התחתנו?״ אני עוקצת.

״מה הקשר?״ הוא מכווץ את אפו בבלבול ומשחרר את ידו לצידי גופו, מעביר את אצבעותיו של ידו השמאלית בשיער, גורם לי לרצות לעשות את זה במקומו- אם הוא רק יאפשר לי..

״תשחרר ממני,״ קולי יוצא חלש וצרוד.

״אני לא יכול להירדם. שוב.״ הוא מחייך חיוך מצטער. אני שולחת לו מבט שואל ואז הוא שואל, ״מה את אומרת? נשחק משחק?״

משחק.. איזה?

הוא מרים את גבתו בשאלה ועדיין נראה כל-כך סקסי ככה. אלוהים אדירים.. מה קורה לי ??

״איזה מין משחק זה ?״ אני מהססת.

״לכי לסלון. תסמכי עליי. ״ הוא אומר את זה בכל-כך פשטות. תסמכי עליי.

״קל להגיד קשה לעשות,״ אני פולטת בשקט לעצמי כשאני מתקדמת לסלון.

״שמעתי אותך!״ הוא קורא מהמטבח, אני מצחקקת ומגלגלת עיניים.

״יש לך אוזני פיל.״ אני עוקצת כשגיימס מגיע עם בקבוק שתייה חריפה וכוסות זכוכית קטנות של צייסרים .

״לא... אני פשוט שומע מה שאני רוצה לשמוע.״ הוא מגחך ומניח את זה על השולחן הזכוכית שיש בסלון. הוא מתיישב מולי ומסמן לי להתיישב מולו על הריצפה, אז אני עושה זאת.