Save Me

פרק 7: בית

נקודת מבט ליאב:

ישבתי בחדר העבודה שלי שותה כוסית ומסתכל על מסמכים, עד שנשמעה דפיקה בדלת, מי זה?, "זה אני בוס", זה היה מישל השומר ראש שלי, אבל הוא היה אחלה, אני שונא את האנשים שמתייחסים לבני אדם כמו זבל, אולי אני בן אדם מניאק אכזרי וקר אבל אני לא אפגע באף אחד אם לא מגיע לו, ותאמינו לי יש הרבה שמגיע להם, לכן אנחנו מדברים פה כיום, כנס מישל, אמרתי בקול נוקשה, מה קורה?, "בוס אני יודע שתתקשה להאמין אבל הם חזרו לפעולה בוס", הוא אמר במבט רציני, ומיד המבט שלי הפך להיות מנוכר ועצבני, הרגשתי שכל העצבים בגוף שלי מתרכזים רק במשפט הזה שמישל אמר עכשיו, הידקתי את לסתי בעצבניות, מי חזרו לפעולה מישל? אני רוצה לשמוע אותך אומר את זה, "הארגון של.. הארגון של קובי מזרחי", הרגשתי שאני עומד להתפוצץ, רק מלשמוע את השם המזוין שלו, רציתי להרוג אותו, רצתי שהוא ימות לי בידיים אני נשבע, הידיים שלי התאגרפו כל כך חזק, עצמתי את עיניי מנסה להירגע, הרגשתי שאני מאבד את זה, הדבר היחיד שעלה במוחי זה להתקשר לעומרי ואביאל לפני שאני שובר את כל הפאקינג חדר, "הלו ליאב מה קורה אחי?", עומרי תתקשר לאביאל ותבואו לכאן דחוף, אמרתי לו באיפוק למרות שרציתי להתפוצץ, "חמש דקות אנחנו אצלך", התיישבתי על הכיסא והרגל שלי התחילה לרעוד במהירות, הרגשתי את העצבים מתפשטים לי בגוף, הדלת נפתחה ועומרי ואביאל עמדו בפתחה, "כנסו", "מה קורה ליאב?", אביאל אמר ברצינות, מישל בא לחדר שלי מקודם, המניאקים חזרו לפעולה, שמתי את הידיים בכיסים כדי להירגע עד כמה שאני יכול, המבטים על הפנים של עומרי ואביאל נהפכו לרצחניים כמו שהיה לי בדיוק," על מה אתה מדבר ליאב?" עומרי הידק את לסתו ושאל אותי בצורה רגועה למרות שאני יודע מה הוא מרגיש בפנים, אני אגיד את זה בצורה יותר ברורה, נשענתי עם ידיי על השולחן, משפחת מזרחי חזרו לפאקינג פעולה, הרמתי את מבטי אליהם באיטיות, " בני זונות כוסאמק ערס", אביאל צעק ובעט בכיסא, "מה נעשה ליאב?", אביאל שאל ברצינות, אני רוצה לדעת למה הם חזרו לפעולה, כבר כמעט ארבע שנים הם מתחת לרדאר ולא שמענו עליהם כלום, אני רוצה לדעת מה גרם להם להופיע פתאום, "אני אגיד לדימה לטפל בזה", עומרי אמר, הנהנתי ויצאנו שלושתנו מחדר העבודה, "הנה אתם, יופי שאתם כבר פה בואו ילדים האוכל כבר מוכן", עמליה יצאה מהמטבח עם סינר כחלחל מלוכלך וחיוך ענקי על הפנים, כשראינו אותה לא יכולנו שלא לשנות את המבט שלנו, עמליה הייתה המטפלת שלנו כשהיינו קטנים, בואו נגיד שהילדות שלנו לא הייתה מי יודע מה, הדבר הכי חזק שהיה לנו היה הקשר בינינו, עמליה היא כמו אמא בשבילנו, "וואלה עמליה נשבע לך בסוף אני לא אוכל לעזוב את הבית הזה מרוב געגועים אלייך", עומרי צחק והיא התגלגלה מצחוק, אביאל הסתכל על האוכל ונראה מאושר, אבי מה יש לך השתגעת?, " אחי אין לך מושג כמה אני רעב, אין עלייך עמליה", הוא חייך ורץ לשולחן, התקדמתי לעמליה ונשקתי לראשה, תורידי את הסינר ובואי לאכול איתנו, הארוחות עם אחים שלי ועם עמליה היו הדבר הכי דומה למשפחה עומדת שהייתה לנו כל החיים, אין לנו משפחה אחרת חוץ ממנה, אנחנו שלישיית בנים בני 22, אני הראשון עומרי השני ואביאל השלישי, יש לנו אחות שקטנה מאיתנו בשלוש שנים בערך, קוראים לה אמה, היא הנסיכה של הבית, יש לה את שלושתנו ואנחנו דואגים לה כמו שצריך, אני חולה עליה, הקשר בין ארבעתנו מדהים ואני מודה על שלושת האחים שלי, המזל הכי גדול שלנו זה שיש לנו אחד את השני בחיים, אבא שלנו היה ראש משפחת הפשע הכי גדולה ורצינית שנראתה, לא היה איש אחד שלא קפא או החסיר פעימה כשעברנו לידו, כשהיינו בני שמונה בערך ואמה הייתה בת חמש, אמא שלנו נרצחה, הכלבים האלה רצחו אותה, תמיד הייתה יריבות בין משפחת ביטון למשפחת מזרחי, אבל כשהם רצחו את אמא שלנו זה הפך להיות שנאה ברמה כבדה, אבא שלי הוא איש קשוח ונוקשה, הוא איש חזק וכל החיים שלנו מאז שנולדנו בעצם הוא חינך אותנו על הערכים והעקרונות שלו, גדלנו בידיעה שאנחנו היורשים להכל, כשאמא שלי נרצחה אבא שלי השתנה, הוא רצה ונקום וההרגשה של הנקמה בערה בו, הוא לא הפסיק עד שהוא הצליח, הוא רצח את רז מזרחי אחד מהילדים של קובי מזרחי, הוא היה משהו כמו חמש שנים בכלא, בחמש השנים האלה הדודים שלנו גידלו אותנו ועמליה, הם היו אלה ששמרו עלינו, כשאבא שלי השתחרר הוא הבין שיכול להיות שהם ירצו להתנקם, הוא החליט שעדיף שנעלים את אמה לכמה זמן גרמנו להם לחשוב שהיא נפטרה, הרחקנו את השם שלה כמה שאפשר מכל מקום אפשרי ושלחנו אותה לדודים שלנו בחו"ל עד שהמצב ירגע, ביקרנו אותה מלא כי העדפנו שהיא לא תתקרב לכאן היא, היינו אז רק בני 14, אבל התמודדנו עם כל הדברים שהיינו צריכים להתמודד איתם, מאז שנולדנו אנחנו ככה, גדלנו לזה, ונכנסנו לזה מהרגע הראשון שנשמנו, זה זרם בדם שלנו, נקישות נשמעו על דלת הכניסה של הבית בדיוק כשעמדנו לשבת לאכול, " אני פותחת!", אמרה עמליה בחיוך, "איי איי איי הנסיכה שלי הגיעה! אוי כמה התגעגעתי!", עמליה אמרה, הסתכלנו אחד על השני והבנו שזו אמה, לא ראינו אותה חודשיים כבר, "אני בבית!!! וואי איך התגעגעתי לאחים החתיכים שלייי!!!", היא חיבקה את עומרי ואביאל חזק, ואז רצה אליי וקפצה עליי, נסיכה שלי כמה התגעגעתי, "גם אני אלייך, אנחנו צריכים לדבר אחר כך", קרה משהו? את בסדר? הרצנתי את מבטי, "כן הכל טוב, אחרי האוכל אני גוועת!", עמליה הוסיפה עוד צלחת וישבנו יחד לאכול, " וואי מתפוצצת לי הבטן", אביאל אמר, " יאללה אני זז, יש לי סידורים" עומרי קם, חיבק אותי ואת אביאל ונשק לאמה בלחי, " אני אזוז גם יש לי דברים לעשות" אביאל אמר, " אביאל, בלי שטויות!" עמליה אמרה לו, לפעמים זה נראה כאילו אנחנו לא תאומים באלוהים, אביאל יכול להתנהג כמו ילד, אמה, היא הסתובבה אליי, רצית שנדבר זה היה נשמע דחוף, נלך לחדר עבודה?, " כן אני באה", הנהנתי והתקדמתי לחדר העבודה, אמה נכנסה וסגרה אחריה את הדלת, נו דברי מה קורה, " האמת חשבתי לדבר על זה גם עם עומרי ואביאל אבל רציתי לדבר איתך קודם", הרמתי את מבטי אליה, "ליאב אני רוצה לחזור, אני לא רוצה רק לבוא לחופשות של כמה זמן אני לא רוצה שתבואו לבקר אותי בחו"ל יותר, אבא נעלם לפני שנתיים, אני לא חיה נורמלי מגיל עשר, תשע וחצי שנים שאני סובלת כי אני לא איתכם, ליאב אני אגיד לך את האמת, כשהייתי בוגרת יותר תמיד פחדתי שאני אאבד אתכם, הרי אתם גרתם ביחד והייתם ביחד תמיד, חשבתי שבאיזה שהוא שלב אתם פשוט תשכחו ממני, אבל זה לא קרה ואנחנו עם קשר מדהים, אבל אני לא רוצה את כל זה יותר, אני רוצה חיים נורמליים עם שלושת האחים הגדולים שלי, אני כבר בת תשע עשרה וחצי ליאב, אני לא זוכרת ילדות יפה איתכם כי היא נהרסה, לא הייתה לנו ילדות, איך שנולדנו נכנסנו לעולם המחורבן הזה, כל מה שאני רוצה זה לחזור לארץ ולגור איתכם, אני לא רוצה שתסתירו אותי יותר, אני רוצה שנהיה ביחד כמו פעם, שנהיה ארבעתנו, שאנשים יכירו אותי בתור אחותכם, אני רוצה לחיות בלי לפחד עם האנשים הכי חשובים לי, אני רוצה להיות בבית שלי" הדמעות התחילו לזלוג לה על הלחי, הופתעתי מכל זה אבל ידעתי שזה יגיע מתישהו, לא היה משהו שרציתי יותר מזה, קמתי לחבק אותה, אבל בדיוק היום מישל הודיע לי שהם חזרו לפעולה, במשך הזמן שהם נעלמו הרשינו לעצמנו להביא אותה לתקופות ארוכות, הייתה שנה שהיא אפילו גרה איתנו במלואה, אני לא יכול לעשות לה את זה יותר, אני אדבר על זה עם עומרי ואביאל אבל אני לא אוותר עד שהם יסכימו להחזיר אותה הביתה, אולי פעם לא היה לנו מי שיגן עלינו, אבל אני לא ארשה לבני אלף האלה להרוס את החיים של המשפחה שלי, היום יש לה את שלושתנו, אנחנו מנהלים את כל המקום הזה ואני לא מפחד מאף אחד שיבוא לפה, כי אולי אז היינו ילדים קטנים אבל הם צריכים לזכור שאנחנו כבר לא כאלה יותר, אמה היא לא מהאלה שאוהבות להישאר בצד, למרות שכולנו חשבנו שהעולם הזה מחורבן היינו עמוק בתוכו, אמה עזרה לדוד שלנו בחו"ל, ככה שהיה לה די ניסיון, היא יכלה להגן על עצמה ככה שמבחינת זה לא דאגתי, היא בכתה, הוצאתי אותה מהחיבוק שלי ומחיתי את דמעותיה, בסדר, אמרתי לה בלחש, " אתה רציני?", היא גמגמה מבכי, יותר מרציני, את עוד היום עוברת לפה, אני אדאג שיביאו את הדברים שיש לך שם, אני לא מוכן לבזבז עוד שנייה אחת, היא חייכה וחיבקה אותי, מה את אומרת על ארוחת ערב עם האח המועדף עלייך?, " האמת מתאים לי ולבטן שלי, תעדכן אותי מתי נצא ליאבי", מה זה מה זה? ליאבי? מה אני נראה לך גברת?, "האח החמוד שלי", חמוד תקראי לכלב לא לי, יאללה לכי, היא ברחה מחדר העבודה, " בוס אפשר להיכנס?", מישל שאל דימה היה לידו וראיתי מסמכים בידו, כנסו, ישבתי על הכיסא שלי כשהם התיישבו מולי, אני מקווה שהצלחתם להבין למה הבני אלף האלה התעוררו להם פתאום, "אנחנו פה", אביאל אמר ונכנס עם עומרי ואמה, " מה קורה?", אמה שאלה בתמימות, "עוד לא עדכנת אותה?", דיברנו על משהו אחר ושכחתי, "מה שכחת להגיד לי ליאב?", " משפחת מזרחי חזרו לפעולה", עומרי אמר ועיניה נפערו בתדהמה, "דווקא את זה שכחת להזכיר בשיחה שלנו ליאב?", אמה אנחנו נדבר על זה אחר כך, מה שחושב עכשיו זה מה גיליתם, דימה דבר, "אז ככה, גם לי זה היה נורא מוזר בהתחלה, אבל גילינו שהם חזרו לפעולה בגלל איזה רכב שהתפוצץ, הם ניסו לפוצץ את הרכב בתור אזהרה", אזהרה למי?, " תכירו, איתי מור ולירוי דהן", דימה הוציא שני מסמכים מהתיקייה, והתקרבנו כדי להסתכל, הם היו שני גברים צעירים בגיל שלנו בערך, למה הוא רצה להזהיר אותם?," זה מה שהיה מוזר כל כך, הם פוצצו את הרכב ומי שנפצע היה איתי, יש סיכוי שהוא לא יוכל ללכת יותר, ממה שביררתי הוא צמוד למיטה", "ממתי?", אמה שאלה, "כמה ימים", למה את שואלת אמה?, הסתכלנו עליה במבט מבולבל כולנו, " כי יצאתי איתם למועדון לפני שבוע בערך", מה?, על מה את מדברת אמה?, "אמה מאיפה את מכירה אותם לעזאזל?" עומרי שאל," כשרק הגעתי לכאן, הלכתי לטייל קצת לפני שאני באה לבית, בקיצור נכנסתי לשתות קפה באיזה מקום והלכתי לשירותים, ומאור היה שם", " מה מאור? בואנה הבן אלף הזה לא הבין שאמרנו לו להתרחק ממך?, הוא צריך עוד תזכורת?", אביאל התעצבן, למאור ואמה הייתה היסטוריה ובואו נגיד שאני עומרי ואביאל לא כל כך מחבבים אותו, סתום רגע אביאל אמה תמשיכי, " אז בקיצור כשהוא התחיל לדבר איתי שוב על אותם דברים, פתאום נכנסה מישהי לשירותים כי היא שמעה מה הוא אמר לי, מאור יצא והיא הציגה את עצמה, קוראים לה אמבר, היא נתנה לי לכתוב את הטלפון שלי אצלה, ומפה לשם הזמינה אותי איתם למועדון", מי זה איתם?, " איתה ועם חברים שלה ואח שלה, איתי", התחלנו להבין איך הכל קשור, " הלירוי הזה הוא החבר הכי טוב שלה ממה שאני יודעת", "אוקיי, אבל למה הם רוצים לפוצץ את האיתי הזה או את לירוי, מה קרה שם?" עומרי שאל ואני אביאל ואמה הסתקרנו גם, "זה הדבר הכי מסריח פה, אבא של אמבר ואיתי ואבא של לירוי חייבים להם כסף, הם היו צריכים הלוואה וממה שהבנתי קצת קשה להם להחזיר עכשיו", הלוואה?, היינו מופתעים כולנו, הם לא היו מתעסקים בדברים כאלה בעבר, מה השתנה?, " כנראה שהרבה" אביאל זרק, "גם את זה בדקתי, מסתבר שהם רצו להשתלט על כמה שיותר שטחים, הם התחילו להלוות לאנשים ולעשות עוד דברים, תיק הרציחות שלהם לא היה מבייש רוצח סדרתי, והוא רק מהשנה הזו" מישל אמר, טוב אני רוצה שכל אחד יתאפס על עצמו, דימה ומישל אני רוצה מידע על כל אחד שקרוב למשפחות האלה, אני רוצה להבין מה הם עושים מתי כמה ולמה, הכל, מה הם אוכלים לצהריים, מתי הם מחרבנים, הכל, הם הנהנו ויצאו מהחדר, נשארנו רק ארבעתנו והגיעה השעה לשיחה שהיינו צריכים לעשות כבר מזמן, " ליאב איך לא אמרת לי שהם חזרו לפעולה אחרי מה שדיברנו עליו?", אמה שאלה אותי, לא רציתי להלחיץ אותך אמה אני גם רוצה שזה יקרה תאמיני לי, ועם כמה שאני יודע שאת רוצה גם, אני ידעתי שזה רק ילחיץ אותך ושתחשבי שזה לא רעיון טוב, " על מה דיברתם מישהו מוכן להסביר?", אביאל שאל, "אני רוצה לחזור הביתה, לתמיד, לא רוצה לגור איתכם רק שנה, או שתבואו לבקר בחו"ל, ליאב הסכים איתי ואמר שאני יכולה לעבור עוד היום", " לא חשבת להתייעץ איתנו ליאב?", עומרי הפנה את מבטו אליי, ברור שחשבתי עומרי, אבל הבנתי משהו שידעתי שיגרום לכם להסכים לזה, " נו דבר אליי ליאב, איך לעזאזל זה טוב שהיא תחזור עכשיו?", עומרי הם הרסו אותנו מספיק, הם רצחו את אמא, הם גרמו לאבא ללכלך את הידיים שלו בדם של אחד מהם, הם גרמו לנו לחיות בנפרד, הם גרמו לאמה לחיות רחוק מאיתנו, ואת כל השיט הזה עברנו עד גיל 14 אנחנו בני 22 עכשיו אמה בת תשע עשרה, אנחנו יכולים לשמור אחד על השני, אין אחד במדינה הזאת שלא מת מפחד שאנחנו עוברים, אסור לנו לתת להם להרוס לנו את משך החיים, אמה חוזרת הביתה מבחינתי, עכשיו תגידו אחרי כל מה שאמרתי שאתם לא מסכימים איתי, "הוא צודק, אנחנו כבר לא בני ארבע עשרה, המדינה הזאת בכיס שלנו, אנחנו צריכים להזכיר להם מי אנחנו אם הם רק יעזו להתקרב", אביאל אמר, " אם ככה, אמה ברוכה הבאה הביתה נשמה שאל אחיך!", עומרי אמר ואמה קפצה עליו מתגלגלת מצחוק, " טוב אני לא יודע מה איתך עומרי אבל יצאנו ואחרי עשר דקות חזרנו, הלכתי אני אחזור מאוחר היום", אביאל אמר ויצא מהחדר אחריו יצא עומרי,"תודה ליאב", אמה אמרה ובאה לצאת, אה אמה, נצא לארוחה בשמונה תהיי מוכנה, " ליאב, יש לי משהו לעשות ניפגש במסעדה בשמונה?", טוב יפה שלי, תיזהרי, "איזה מסעדה רק?", החדשה שפתחנו, היא חייכה ויצאה מהחדר, הייתי צריך לפרוק קצת עצבים מהיום הזה, החלפתי לטרנינג אפור ארוך והורדתי את החולצה ששמתי, ירדתי למרתף, היו לאביאל ועומרי שם את כל המשקולות שלהם ואני הסתפקתי בשק אגרוף שלי, שמתי כפפות והתחלתי לאגרף את השק, כל אגרוף הרגיש כל כך טוב, כאילו כל העצבים יוצאים ממני ואני מרוכז רק בשק הזה, "אם תמשיך להרביץ לו ככה אני לא רוצה לחשוב מה יקרה למי שאתה באמת עצבני עליו", עמליה הייתה בפתח הכניסה למרתף, " אתה יודע ליאב לפעמים גם לדבר עוזר, אתה תמיד שומר בבטן לעצמך, אל תעשה את זה, לא טוב להחזיק בבטן", היא חייכה וזרקה לי בקבוק מים שהיא החזיקה מאחורי גבה, ויצאה מהמרתף, שפכתי על עצמי את המים וחזרתי לשק.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק ראשון מנקודת המבט של ליאב!
מקווה שתאהבו ותפרגנו בהצבעות⚡
שיהיה לכולם לילה מושלם⁦🌛
🌻⁦☀️⁩🌻