כוכבי הליל האירו את ממלכת אורדון באור קסום . מאל כמעט שכחה איך השמיים האורדונים נראים והם היו מנחמים כל כך . אור הכוכבים הזכיר לה את ארטמיס , אלת הירח . היא הפנתה מבט לירח ותהתה מה המצב באולימפוס . האם האלים הצליחו להתאושש כבר מהעובדה שטרטרוס שלט בגופם ?
היא הביטה סביבה . היא הייתה כעת בבית של איווי יחד עם ג'יי וקרלוס ( וכמובן איווי )
חבריה דיברו ביניהם אך מאל העדיפה להפנות את פניה לחלון ולבהות בכוכבים היפים .
היא הרגישה הקלה שהיא בבית שוב , בממלכה שלה והיא גם באמת שמחה שחבריה יבואו אבל המחשבה שהם יסתבכו במלחמה הזו נגד טרטרוס גרמה לליבה להתכווץ . היא הרגישה איך הגוש הצורב מתגבש לה בגרון ובחזה . אם יקרה להם משהו היא לא תסלח לעצמה לעולמים . היא הרגישה איך הגוש חונק אותה ולראשונה מזה ימים נתנה לדמעותיה להשתחרר ולזלוג על לחייה ללא הפסקה .
מאל הרגישה כאילו היא מסירה מעליה מטען שלם כאשר הדמעות הגדולות זלגו במורד לחייה ועל שפתיה . היא רצתה לומר משהו אך נשכה את שפתיה בכדי לעצור את היבבות בעוד חבריה המשיכו לדבר
" היי, מאל ...?" שאל קרלוס בעדינות ומאל הסתובבה
" מה קרה ?" שאל איווי ומאל פתחה את פיה אך כל מה שנשמע הייתה יבבה קטנה ואז אחריה עוד אחד . מאל נתנה ליבבות להשתחרר כסכר וברגע שנתנה להן להשתחרר לא הצליחה להפסיק .
היא נתנה לאיווי לגרור אותה לכיסא הקרוב ולחבק אותה בחום . אם הזמן אפילו חשה עוד זוגות ידיים מצטרפות לחיבוק ומאל הניחה ראש על ברכיה של איווי וחיבקה אותה . למה הכול יצא ככה ?
שום דבר מזה לא הוגן . לא טרטרוס וגם לא העובדה שחבריה יכנסו למלחמה הזו .
אבל האם זה אמור להיות הוגן ? הם חיים בסיפור אגדה שמישהו אחר כתב ! ( הערת הכותבת : אולי אני איכשהו קשורה )
שום דבר מזה גם לא אמור להיות הוגן . מאל מחתה את דמעותיה ותהתה אם היא וחבריה יזכו אי פעם ל
' אושר ועושר עד עצם היום הזה ' . היא גיחכה במרירות , איש לא נתן להם התחייבות שזה יקרה אי פעם . אפילו האלים האולימפיים ואלות הגורל לא יתנו לה הבטחה כזו אי פעם . היא הרימה ראש והביטה לעבר חבריה , נבוכה
" אני..." היא אמרה בקול צרוד " אני לא יודעת מה לא בסדר איתי " איווי חיבקה אותה בתגובה
" נו , באמת , בת מליפיסנט " אמרה לה " את הבחורה הכי קשוחה שאנחנו מכירים . נכון חברים ?" שאלה איווי את ג'יי וקרלוס ואלה הנהנו במהירות " הכי הכי שיש . רקובה עד היסוד וקשוחה ללא עוררין !!" הכריז ג'יי בחיוך רחב ומאל חייכה " נכון מאוד , אני אגדית " היא אמרה בשובבות
" אגדית שמשוויצה " הקניט אותה קרלוס ומאל חרצה לשון לעברו וחייכה . כמעט לא נותרו עכשיו דמעות בעיניה ואם כן , זו לא ממש בושה ( למרות שלרוב ילדי נבלים לא בוכים )
היא נשמה מעט . הם צודקים . היא קשוחה ואסור לה לתת לטרטרוס , השטן הזה , לשבור אותה !
לא כל עוד הם יחד ...
YOU ARE READING
חצויי השאול
Science Fiction( ספר מקורי ) אחרי הכתרתה למלכת אורדון , מאל צריכה לעסוק בענייני מלוכה עם בן ועם חבריה עד שביום גורלי אחד היא מגלה שיש יותר מאורדון , יותר מהארמון שלוחץ עליה להיות מלכה טובה והכול משתנה כאשר היא מגיעה למקום שנקרא ' מחנה חצויים ' ואין לאף אחד מושג...
