"I'm Fine"- N.H

11

שימו לב שהוספתי עוד סעיפים באזהרות טריגר
-
אני אתן לה הזדמנות לעזור לי להציל אותי מעצמי, אני רוצה להציל אותי מעצמי.

השעה עברה במהרה, ״יום טוב״ בירכתי אותה כשיצאתי מחדרה, היא בן אדם טוב ואפשר לראות את זה עליה. הלכתי ישירות לחדרי, הייתי כל כך עייף, הייתי זקוק למנוחה. פתחתי את דלת חדרי וכשבאתי לנעול אותה ראיתי שאין מפתח בדלת, זה מוזר ומרגיש שגוי, אני רוצה את הפרטיות שלי בחזרה. ניערתי את ראשי, זה יחכה לאחר כך, אני עייף מידי בשביל זה כרגע. נזרקתי על המיטה ונפלתי לשינה עמוקה, לא היה אכפת לי משום דבר, לילה טוב.

דפיקה נשמעה , התעוררתי, הדלת נפתחה. ״ישנת?״ אית׳ן שאל, ״כן״ התמתחתי, ״בוא לחדר האוכל, ארוחת הערב התחילה ואתה באיחור״ הוא אמר, ״אני אגיע, אל תחכה לי״ אמרתי והוא יצא מחדרי. המשכתי להתמתח והפיהוקים לא איחרו להגיע, לעזאזל, השינה הזו הייתה חיונית וקריטית עבורי. קמתי מהמיטה והתקדמתי לכיוון הארון, בחרתי פוטר וטרנינג רנדומלים ונכנסתי לחדר האמבטיה. התקלחתי במהירות, לא חשבתי על כלום, התעלמתי מזה שהחתכים שלי שורפים בגלל שהמים החמים זורמים עליהם. סיימתי להתקלח, הסתכלתי על החתכים לפני ששמתי את הפוטר מעליי, הם היו מכוערים והיה הרבה מהם. לא חתכתי יומיים, אני חושב שאני משתפר, לבשתי את הפוטר ויצאתי מהחדר.

הלכתי ישירות לחדר האוכל, רק אית׳ן ואמבר ישבו שם, איפה אוליביה? הצלחת שלי הייתה מונחת על השולחן, עיקמתי את גבותיי, ״אל תאחר בפעם הבאה״ מישהו מצוות העובדים אמר. הנהנתי והתיישבתי במהירות ליד אית׳ן, מה לעזאזל קורה פה? ״אנחנו ראינו את ג׳יימס...״ אמבר לחשה במהירות, ״בפעולה...״ היא הוסיפה, ״מה זאת אומרת?״ שאלתי. ״הבנו למה הוא לא נכנס ונמצא איתנו בחדר האוכל, בערך״ אית׳ן ניסה להסביר, ״ולמה זה?״ הסתקרנתי, ״הוא עבר ליד חדר האוכל כשרק התחלנו את הארוחה, היה פה ריח מטורף של אוכל והרבה ממנו, הוא לגמרי השתגע ואחד הרופאים הזריק לו משהו במהירות וגרר אותו לחדר צדדי״ אמבר אמרה. ״ליב רצתה לראות מה קרה, אחד העובדים בלם אותה וצעק עליה לחזור למקומה, לא היה לה חשק לאכול...״ היא הוסיפה, ״אז... אתה יודע... מישהו מהצוות לקח אותה לחדרה ואני מניחה שהאוכל הגיע לגופה דרך אינפוזיה...״ היא השפילה את ראשה.

״אז אנחנו יודעים כבר כמה דברים על ג׳יימס״ הכרזתי, ״הוא בן 26״ אית׳ן השלים אותי, ״והוא לא נכנס לחדר האוכל מסיבה אחת ברורה- הוא משתגע״ אמבר השלימה אותו. ״נשאר לנו רק לברר על העבר שלו, אם נדע את העבר שלו או רק חלק מהעבר שלו- נוכל לדעת במה הוא חולה, ונוכל לעזור לו״ הכרזתי, ״אני על זה״ אית׳ן אמר. באתי לקום ממקומי אבל אמבר עצרה אותי מלעשות את זה, ״נייל, תאכל״ היא אמרה, ״אני לא רעב״ מלמלתי, ״אתה כן רעב ותאמין לי שאתה לא רוצה לקבל אוכל דרך אינפוזיה, זה לא נעים במיוחד״ היא נעצה בי את עיניה הירוקות, נכנעתי. אכלתי קצת, אמבר צפתה בי, ״אפשר לזוז עכשיו?״ שאלתי, ״אני מניחה שכן, בוא״ קמנו ביחד והתקדמנו לכיוון החדרים.