שלוש

69 4 4
                                    

פ ל א ש ב ק

~

בנשף החורף, לקחו לי שלושים דקות מייגעות לשכנע את רון לרקוד איתי.

כמעט כמו כל אחת, חיכיתי לנשף מהרגע שהכריזו עליו, בזבזתי את רוב חסכונותיי על שמלה יפה- שחורה ומבריקה עם חתך בגב- ובזבזתי שעות במטרה לעשות את התסרוקת המושלמת והשיער המושלם. זו הייתה הפעם הראשונה שבאמת הרגשתי יפה. אבל רון והארי הרסו את התלהבותי.

הארי היה מקרה אבוד מההתחלה, העיניים שלו מצאו את שלי רק כשקראתי בשמו, ולאחר מכן המשיכו לשוטט ברחבי האולם. רון לעומת זאת, היה כל-כך עסוק בלשלוח מבטי שנאה ולבהות בהרמיוני וויקטור קרום, עד כדי כך שאני באמת חשבתי שהסיבה היחידה שהוא הסכים לרקוד היא כדי לכעוס עליהם מקרוב.

"אני לא מאמין שהיא הלכה איתו" רון אמר. זזנו במבוכה, כמעט ולא נוגעים זה בזו. שלושה כינורות עמדו על הבמה, יוצרים מוזיקה רכה ועדינה, עם כל-כך הרבה פוטניצאל לרומנטיקה. אנשים מסביבינו נעו בעדינות, ידיהם על כתפי בן או בת הזוג שלהם. לא היה נראה כאילו רון שם לב. "היא הרמיוני" הוא המשיך, "היא אמורה להיות חכמה, והוא כאילו-- האויב."

Dear Draco || דראקו היקרWhere stories live. Discover now