***נקודת המבט של איימי***
ישבתי באוטובוס ליד קייסי כשנסענו לסיור באיזשהו מוזיאון לא מעניין והנסיעה לקחה שעות. ״אני מתגעגעת הביתה״ היא אמרה כשהסתכלה החוצה מהחלון וסוף סוף ראינו קצת נוף מוכר של עיר ובניינים מה שלא ראינו דיי הרבה זמן. חשבתי על זה לרגע והאמת היא שלא התגעגעתי הביתה כל כך... לא מחכה לחזור ולא יודעת מה יקרה כשאחזור. אני כועסת על ההורים שלי ולא יודעת איך הקשר שלנו ילך הלאה... אני לא יודעת כמה זמן נשאר לי פה ואני לא יודעת אם הם מתכוונים לשחרר את מי שהגיע לגיל שמונה עשרה או אם זה בכלל לא מעניין אותם. אני פשוט לא יודעת כלום. ״את לא?״ היא שאלה כשלא הגבתי ומשכתי בכפתיים. ״לא בטוחה״ אמרתי והיא הסתכלה עלי מוזר, ״איימי אני יודעת שבבית לא הכי מושלם לכולנו אבל להישאר פה עדיף?? מה יש לך פה?״ היא שאלה פתאום מקפיצה לי מעט את הלב. למה חשבתי על ג'יימס פתאום? ״כלום, צודקת... סתם לרגע שקעתי למחשבות״ שיקרתי והיא הפסיקה להסתכל עלי והמשיכה להסתכל על החלון.
אחרי נסיעה ארוכה סוף סוף הגענו לכניסה של המוזיאון. ירדנו כולנו מהאוטובוס לפי מחלקות וכבר אז התחילו לחלק לנו פקודות.
״אנחנו נמצאים מול מוזיאון החיילים של סטטן איילנד״ מפקד הפלוגה אמר והלב שלי מיד דפק. סטטן איילנד? אנחנו ממש ליד לונג איילנד! ממש ליד הבית שלי! זה גרם לי פתאום להרגיש כל כך מוזר. כמה זמן לא ראיתי חיים מחוץ לבסיס. היה כל כך מוזר לראות פתאום אנשים חיים את החיים שלהם. הולכים, מבלים, אוכלים אוכל נורמאלי. אלוהים התגעגעתי לזה כל כך. ״אנחנו נכנסים פנימה כפלוגה אחת, אם מישהו יעשה משהו לא במקום אני מבטיח לכם שהוא ישלם על זה בבסיס״ ובזה מפקד הפלוגה סיים את האיום שלו והתחיל להכנס פנימה וכולנו אחריו ביחד. אנדרו וברייס הלכו מקדימה בזמן שג׳יימס ודייויד היו מאספים.
״היי לכולם״ בחורה בלונדינית גבוהה הופיעה מולינו עם חיוך חמוד ופנים מאירות ועבר יותר מדי זמן מאז שמישהו קיבל אותנו בפנים מאירות כאלה וזה היה פשוט מוזר. ״קוראים לי קרן ואני אהיה המדריכה שלכם לסיור״ היא הסבירה וכולנו הקשבנו לה בדממה. ״נתחיל ללכת במוזיאון לפי תקופות ונעצור מידי פעם כדי לדון על דברים חשובים ואשמח לשמוע אתכם גם״ היא המשיכה כשהסתכלתי קצת מסביב. ״כולכם חיילים כמובן אז אני בטוחה שמאוד יעניין אתכם לשמוע״ כן בטח. לגמרי.
התחלנו ללכת אחריה במוזיאון בזמן שהיא הסבירה על השינויים שעברו המדים ועל כל מיני מלחמות ומבצעים. ראינו רכבים שונים ואיך הם התפתחו עם הצבא והיא לא הפסיקה להסביר כמעט על כל מה שעברנו בדרך. לא באמת הקשבתי הכל היה מעייף והיינו גמורים וכל מה שרציתי היה ללכת לישון ואני בטוחה שאני לא היחידה. אני יודעת שזה חשוב ואני יודעת שהמוזיאון הזה נבנה במטרה טובה אבל הראש שלי פשוט לא היה שם כרגע, חוץ מזה שרציתי לדבר נורמאלי עם ג'יימס ולהסתובב איתו אבל לא יכולתי לעשות את זה.
YOU ARE READING
Pride
Romanceאיימי בת ה17 נערה בעייתית עם הורים עשירים. לא אכפת לה מארוחות חשובות או אנשים חשובים, היא מסתובבת עם נערים מפוקפקים ועושה דברים פרועים, עד שלהורים שלה כבר אין ברירה והם שולחים אותה לפנימייה צבאית. גם שם היא עושה הרבה בלאגן ופוגשת בנערים כמוהה, אבל י...
