לחיות כאן זה בדרך כלל לא קל , אין חופש רק חוקים. קמים כל בוקר, מתארגנים לבית הספר, לובשים את אותם מדים שחורים לבנים ואוכלים את אותה ארוחת בוקר דלילה, במילים אחרות שיגרה. גדלתי בתוך זה, וזה לא הפריע לי, לא לא הפריע לי אהבתי את זה אהבתי את השיגרה אהבתי את החוקים, אהבתי את העולם שלי . גם עם תמיד ידעתי שהכול רק תפאורה, שהחיוכים והציחקוקים לא יותר מסתם העמדת פנים, עדיין לא רציתי שזה ישתנה. אבל זה השתנה, ולי לא נישאר דבר. תודה לheartsocold42 על הכריכה המושלמת