נזכרתי בכול הסיפורים שאמא סיפרה לי בילדותי אל נושאי הגן . היא תמיד אמרה שאלה רק אגדות , ואני תמיד שאלתי אותה למה היא לא מספרת לי אגדות נורמליות , שבסוף הנסיך מנשק את הנסיכה או משהוא כזה .
אבל היא תמיד אמרה שזה יעזור לי בהמשך , עכשיו אני מבינה למה היא התכוונה .
היא לא ניסתה להפחיד אותי, היא ניסתה להזהיר אותי .
כשכולם קמו המשכנו ללכת בשתיקה ובמתח . המחשבות לא הפסיקו לעלות , ולא מחשבות טובות , מחשבות ראות ומסוכנות .
מחשבות שבתור חברת מש''מ , אל מחשבות כאלה במיקרה הטוב היו הורגים אותי.
אבל למה? למה דווקא אני ? למה אני לא יכולה ליהיות ילדה רגילה ולחזור לתוך הבועה המושלמת שלי , עם המישפחה המושלמת שלי והחברים המושלמים שלי .
למה אבא שלי לא יכל פשוט לשתוק כמו כולם ?.
את כל השאלות החלטתי לישמור לעצמי, חוץ מאחת "מה הגן שלי?" שאלתי בקול ריק .
או הסתכלה אלי וענתה בקול עצוב "אנחנו לא בטוחים אבל יש לנו כיוון, ואת לא תוהבי אותו " מה כבר יכול ליהיות כל כך נורא , חשבתי לעצמי , אני בסך הכול עוד ילדת מש''מ מפונקת הכי הרבה שיכול ליהיות לי זה בטח איזה עיצוב אופנה או משהוא . "נוו" זירזתי אותה היא נשמה עמוק ואמרה בקול חלוש "הרג , מלחמה , קרבי , היסרדות " בהיתי בה בפה פעור " לא לא לא לא לא לא לא! זה לא זה, אתם תועים ! זה לא יכול ליהיות ! זה ממש לא הגיוני" צעקתי ורצתי.
רצתי הכי מהר שאני יכולה , לא היה הכפת לי כבר מכלום , זה לא יכול ליהיות .
צעקתי מתיסכול והתחלתי להרגיש את ראותי צורבות במחאה לאוויר .
עצרתי , היסתכלתי סביבי וגיליתי שאין לי מושג איפה אני , החדר היה חשוך וגדול .
פתאום האורות נדלקו וקול נשי נשמע "שלום לך ג'יין , היום זה יום מאוד מרגש. נושאת הגן האחרונה , נתפסה " היא צחקה צחוק מרושע וקטלני ולפתע השתחרר גז מהקירות , האור נחבה ואני איתו .
נפלתי אל הריצפה , ועיני נעצמו .
*****************************************
הי אנשים
אז סליחה אל הפרק הדי קצר ותודה לזשא'ג שאזאה לי לארוך אותו 😉
ואנשים תצביעו תגיבו באמת שאני ממש לא בטוחה בכתיבה שלי
יעל😎😎
YOU ARE READING
ג'יין
Fantasyלחיות כאן זה בדרך כלל לא קל , אין חופש רק חוקים. קמים כל בוקר, מתארגנים לבית הספר, לובשים את אותם מדים שחורים לבנים ואוכלים את אותה ארוחת בוקר דלילה, במילים אחרות שיגרה. גדלתי בתוך זה, וזה לא הפריע לי, לא לא הפריע לי אהבתי את זה אהבתי את השיגרה אהבת...
