Memento Mori

פרק 1- הכיתה הוירטואלית

"זה הכל להיום, תזכרו לעשות את שיעורי הבית שלכם, כי הפעם אני אבדוק." קולה הצורם של גברת לוי נשמע מהרמקולים של המחשב שלי. הסתכלתי על ג'וניפר (Juniper) ששיחקה עם עצמה הג'ינג'ית שלה. וחייכה חיוך מזויף למצלמות המחשב. שאר התלמידים בכיתה הוירטואלית סגרו את המחברות שלהם, וכך גם אני. חיכיתי לרגע שגברת לוי תסגור את הכיתה, וסוף סוף השיעור הזה ייגמר.

שנאתי מתמטיקה. זה היה הנושא הכי פחות אהוב עליי. וגם שנאתי להיות עם מצלמה פתוחה בכיתה הוירטואלית. תמיד הרגשתי שכולם צופים בי. אבל זה חלק מהתנאים של בית הספר האקסטרני. אני לא תלמידת י"ב רגילה. למעשה, בכל 12 שנות הלימוד שלי שטרם יסתיימו- מעולם לא למדתי בבית ספר רגיל. מכיתה א' אני לומדת בבית, דרך מסך מחשב ומורות עם קול צורם. אמא שלי התעקשה שככה עדיף.

"ליה קארלסון (Carlson)?" שמעתי אותה מקריאה את שמי.

"אני פה." מלמלתי.

"מצוין, רשמתי אותך. יש לך אישור לצאת." גברת לוי אמרה. הסתכלתי שוב על ג'וניפר, החברה הכי טובה שלי, שנתנה לי מבט של 'זה לא פייר' השם משפחה שלה היה סקוט. (Scott) אז היא הייתה הרבה אחרי ברשימה. יצאתי מהכיתה הוירטואלית וסגרתי מסך הלפטופ. עוד שמונה שעות של בית ספר נגמרו. כדאי שאצא מהחדר שלי קצת, אני מתחילה להרגיש קלסטרופובית.

עוד שנה זה נגמר. מלמלתי לעצמי.

--------

יצאתי מחדרי והלכתי לכיוון המטבח, אמא שלי תמיד נמצאת שם. מהבוקר עד הלילה. לפעמים אני חושבת שהיא מכורה ללבשל. גופה הצנום זז במהירות במטבח, בין המקרר לתנור ובחזרה לשולחן. שיערה השחור שהיה בצבע זהה לשלי היה אסוף בגולגול.

אני ואמא שלי גרות לבד, נולדתי מתרומת זרע, אז מעולם לא היתה לי דמות אב בחיי. אף פעם לא חשתי במחסור. שהייתי קטנה, לא הייתי מהילדות האלו ששואלות את אמא איפה אבא כל הזמן. וחוץ מזה, אנחנו במאה ה21. משפחה נורמטיבית היא כבר מזמן לא רק אמא ואבא, יש אבא ואבא, ואמא ואמא, ורק אמא ורק אבא, ואפילו יותר משני הורים.

"ליה, נגמר בית ספר?" אמא שלי הסתובבה לעברי, הבחנתי בעיגולים השחורים תחת עיניה. שנהיו בולטים יותר לאחרונה.

"כן." מלמלתי. והתיישבתי על הספה בסלון. הוצאתי את הטלפון שלי מכיסי.

"איך היה? מה למדת?" היא תמיד שואלת את זה. והשתובה שלי תמיד אותה תשובה. "היה בסדר, למדתי מתמטיקה, בעיקר." עניתי לה באדישות, בעודי מסתכלת על פיד האינסטגרם.

"יפה, ארוחת הצהריים תהיה מוכנה עוד מעט."

"אני לא ממש רעבה." אמרתי, בעודי יוצאת מהאינסטגרם ונכנסת לווצאפ. ג'וניפר שלחה לי חמש הודעות שרובן כללו תלונות על השיעור. הבנתי שמוטב שאחזור לחדר הקלסטרופובי שלי ואתקשר אליה בשיחת וידאו כדי לתת לה לפרוק קצת.