האדס ופרספונה

פרק שלושים ושבע: אחרי 16 שנים

''וכמובן שהתעקשתי שיהיו הרבה פרחים... אני חייבת לציין שהוא לא התנגד לשנייה ללבוש את זר הפרחים שהכנתי לו, האמת, אני חושבת שהוא די חיבב אותו'' פרספונה אמרה וחייכה לכיוונו.

האדס צחק, ''זה לא שהיה בזה משהו רע!'' הוא אמר בחיוך.

''ואז רקדנו קצת למנגינה של המוזות- כן האדס! בפעם המיליון מותק! כולנו גאים בך שלא דרכת לי על הרגליים בריקוד!'' היא צחקה.
''אתה יודע לרקוד?'' מקריה שאלה.

האדס חייך אל הילדה הקטנה שישבה על בירכו.
''מפפ בטח!'' הוא אמר וקיפץ מהכס שלו.

הוא סובב את מקריה שצחקקה בקול מתוק בעוד שערה השקדי המסולסל מתנופף.

''אוי לא... מישהו יפצע'' זגרוס אמר. הוא ישב על הרצפה וראשו היה שעון על הכס של פרספונה שהונח לצד הכס של האדס.

''למה כול השליליות הזאת?'' פרספונה שאלה ופרעה את שערו. זגרוס הביט בעיניה. ''אוי נו, זה לא שאני מנסה להיות שלילי, זה רק ההיגיון הפשוט'' אמר.

פרספונה שלחה אליו מבט חמים, ''בוא זגרוס'' אמרה והוא קם מהרצפה והתיישב בחיקה.

''אבאאא!'', הנערה הצועקת רצה לחדר בסערה. האדס הסתובב במהירות.

''מה קרה?'' הוא שאל במבט מודאג.
''אה? כלום, רק רציתי לדעת אם אתה יודע לאן נעלמה הגלימה שלי'' אמרה.

''אה, אולי היא במגירה בארון שלך, אני חושב... למה?''. ''אני עולה למעלה'' היא ענתה בחיוך.
''למעלה? מה-'' ''יש לי פגישה-'' ''עם בחור?????'' פרספונה והאדס שאלו בפה אחד והחליפו מבטים.

מלינואה צחקה, ''לא. ואל תבהלו, אתם נראים כאילו ראיתם רוח רפאים. אני רק נפגשת עם הקטה'' היא אמרה.

''את נפגשת עם הקטה? ממתי יש לה כוח לצאת מהמערה שלה?'' פרספונה שאלה בהקלה והתחילה להתעסק בפיסת שיער מראשו של זגרוס.

''ממש לאחרונה... היא רק עוזרת לי בדברים פה ושם...'' מלינואה השתתקה.

''אוה, בסדר, לא נתערב... אם תרצי את מוזמנת לשתף חומד'' פרספונה אמרה לה בחיוך.
''להתראות לין'' האדס אמר לה כשהיא יצאה מהחדר.

''וופ! היי זהירות! הו, לי זאת את! לאן את ממהרת-'' ''לא עכשיו תנטוס'' היא אמרה ויצאה מתווח ראייתם.

תנטוס נכנס לחדר, ''מה הסיפור איתה- לא, רגע, איתכם אי אפשר לדעת. אני פשוט אשכנע את עצמי שזה משהו שקשור לגיל ההתבגרות ואמשיך בחיי'' אמר.

''הי! תנטוס!'' זגרוס צחק וניטר מפרספונה כדי לרוץ אל תנטוס, ''או הו! שלום גם לך אלוף'' תנטוס אמר לו.
''הי מקריה!'' הוא הרים את מבטו אל הילדה הצעירה שעמדה לצד האדס.

''רק קפצתי לכאן, ארוס אמר שאיש משהו חשוב אצלכם היום, אז מה אתם עושים?'' הוא שאל.

''בדיוק סיפרנו להם על החתונה שלנו'' פרספונה אמרה. ''למה שתספרו להם על- אווו היום זה יום הנישואים שלכם!'' תנטוס קרא.

''מה אתה אומר!'' האדס הרים גבה בסרקסטיות.
תנטוס גלגל עיניים, ''כבר כמה זה? מקריה בת... חמש, זגרוס... תשע ומלינואה בת ארבע עשרה... מלינואה נולדה שנתיים אחרי החתונה שלכם..'' בוא מלמל וחישב בעזרת האצבעות שלו.

''יום הנישואים ה16 שלכם!!! פרספונה! כול הכבוד! את שרדת שש עשרה שנות נישואין עם האידיוט הזה'' הוא אמר.

''היי!'' ''אבל הוא צודק, היית האידיוט המושלם פעם'' פרספונה אמרה. ''לא אני לא!'' ''האדס, אתה חטפת אותי'' היא הזכירה לו.

''כן, טוב, ותראי איך זה השתלם!'' הוא גיחך.

''רק רגע! חטפת את אמא?'' זגרוס שאל.

''אממ... טוב...'' האדס גמגם, ''לא לא לא, חכו. איך הכרתם בכלל? אף פעם לא סיפרתם לנו'' זגרוס קטע אותו.

האדס הסתובב אל כיוון פרספונה כשחיוך מרוח על פניו, ''הא, לא סיפרנו לכם?''.

''הוו! זה הולך להיות טוב!'' תנטוס צחק והלך להישען על הכס של פרספונה.

האדס התיישב על הכס שלו וסימן למקריה וזגרוס לשבת על ידו.

''ובכן...'' פרספונה אמרה בחיוך להחלה לספר את הסיפור, זה שהוביל אותם עד לרגע הזה.

~הסוף~
הפרק הבא⬇