אחרי חצי שעה, הארי נסע לנייל.
הוא ידע בדיוק איפה הוא נמצא.
הוא החנה את הרכב וראה אותו עם המקל גולף.
״ידעתי שתהיה פה!״ הוא צעק לו מרחוק, ״אבל שכחת את הכובע שלך. קח שלא תישרף בשמש או תתייבש.״
״למה באת?״ הוא לקח את הכובע מידו, ״כדי להגיד לך שתחזור.״
״אני לא רוצה לחזור.״
הוא אמר והמשיך לשחק, ״די, נייל. אל תעשה את זה. גם ככה לואי כועס עליי.״
״זאת אשמתך.״
״נראה לך שאני לא יודע את זה?! אני פאקינג יודע שזאת אשמתי. ואני מצטער על זה. אבל לא אכפת לו.״
״כי זאת לא הייתה הפעם הראשונה.״
״אני יודע. אבל מה אני יכול לעשות?״
״ללכת ולדבר איתו מהלב.״
״אוקיי. אני אדבר איתו. אבל לא היום. צריך לתת לרוחות להירגע קצת.״
״טוב..״
אחרי כמה סיבובים וגומות נייל והארי חזרו לאחוזה ביחד.
״החזרתי אותו!״ הארי אמר כשנכנסו לאחוזה.
״אל תלך ככה יותר, טוב?״ ליאם אמר והרבה דאגה נשקפה בקולו.
כולם תמיד דאגו לנייל, למרות שהוא לא היה הכי קטן ביניהם.
״לך להתקלח.״ הארי אמר לנייל והוא עלה.
״הוא ממש כועס?״ זאין שאל, ״כן.״ הארי ענה ולא הוסיף כלום.
YOU ARE READING
For lifetime- ||Larry stylinson||
Romance״אתה הבטחת לי, הארי. אתה הבטחת לי שלא משנה מה יקרה, אתה לא תוותר על החברות שלנו! שכחת?״ לואי הרים את קולו, ״למה אתה לא אומר כלום? תגיד משהו. יש לזה הסבר, נכון?״ הארי המשיך לשתוק. הוא אפילו לא הסתכל בעיניו של לואי. הסיפור עלול להכיל: * קללות. * קטעי...
