חלק 23

394 32 1
                                    

הבנים הלכו, ולואי והארי שוב נשארו לבד.
הם כרגע באוסטריה.
עוד כמה הופעות, והם חוזרים לבית שלהם.
״השיחה שלנו די נעצרה באמצע.״ הארי הזכיר ללואי, ״איזו שיחה, הארי? אתה לא באמת רוצה שנקיים אותה.״
״למה לא? אני מאוד רוצה.״
״אתה לא זה שביקש את הבקשה שנתרחק?״
״אממ.. כן זה הייתי אני.״
״אז אל תצפה ממני לקיים את השיחה הזאת. ביני לבינך אין כלום, ואתה יודע את זה.״
״נכון. אני יודע את זה. אבל הרגשות שלך אמרו אחרת.״
״הרגשות שלי? איזה רגשות? אי פעם דיברתי איתך על הרגשות שלי?״
״לא. אבל אני רואה על המבט שלך.״
״די, הארי. אין לך מושג על מה אתה מדבר.״
״יש לי. אני רואה איך אתה מסתכל עליי.״
״ומה עם איך שאתה מסתכל עליי, אה? אתה שולח אליי מבטים שאני מרגיש שעוד דקה אתה מפשיט אותי.״
״אין לי מושג על מה אתה מדבר.״ הארי הכחיש ולואי פרץ בצחוק, ״אין לך מושג? באמת?״
״באמת.״ הוא אמר בקלילות.
לואי הוציא מכיסו את הטלפון.
הוא הקליק על המסך וסובב להארי את המסך.
במסך היו מספר תמונות של הארי מסתכל על לואי, תמונות שלו שהוא מניח את ידו על כתפו, תמונות שלו בוהה בלואי ונושך את שפתו התחתונה..
״עדיין אין לך מושג, הארי?״ הארי לא ענה והמשיך להביט במסך, ״בוא בבקשה לא נדבר על זה. שנינו יודעים שלא באמת היה בינינו שום רגש.. רק עוד תקופה מבלבלת.״
״לא חשבתי שתגיד את זה.״ הארי הודה.
״למה לא?״
״אני יודע מה אני מרגיש, אבל לא ידעתי מה אתה מרגיש לכן ניסיתי לגלות.״
״ומה אתה מרגיש?״
״כלום.״ הוא הביט לתוך עיניו,
״יופי.. אז אנחנו מסכימים.״

 For lifetime- ||Larry stylinson|| Where stories live. Discover now