״את שאגת??״, מאלייה שאלה בהלם כשסיפרתי לה על מה שקרה אתמול. היה בוקר, אף אחד עדיין לא התעורר חוץ ממני, מאלייה ולידיה. ישבנו בחוץ ושתינו תה, מדברות. ״רגע, איך ליאם הגיב להכל? כלומר, אחרי שהוא ופיטר התחילו להילחם״, לידייה שאלה. עניתי: ״הוא לא אהב את זה שפיטר פה, שמעתי אותו גם מזהיר את פיטר לא לעשות כלום. שהתחלנו לדבר ופיטר התחיל להסביר את הצד שלו אז הוא נתן לנו זמן ועלה לחדר. הוא באמת היה חמוד, הוא ניסה להגן עליי״. שתיהן אמרו ביחד: ״או זה חמוד!״. צחקתי והסמקתי קצת. מאלייה אמרה: ״איזה אומץ יש לו, לאיים על פיטר? להזהיר אותו? שאפו״. חייכתי ואמרתי: ״כן, גם פיטר הזהיר אותו בחזרה. זה היה מצחיק, הוא שיחק את תפקיד ׳האבא המגונן׳״. הן צחקו ולידייה שאלה: ״מה הוא עוד עשה חוץ מלהזהיר את ליאם?״. עניתי:״ הוא הזהיר את ליאם עוד כמה פעמים, לדוגמא שהוא נגע ברגל שלי אז הוא הזהיר, דברים כאלה״. שתיהן צחקו. המשכנו לדבר עוד קצת וכשכולם התעוררו ישבנו לאכול בשולחן ארוחת בוקר.
לקראת הערב פיטר ניגש אליי והתחיל לדבר איתי. ״היידי, אני אשמח אם תצטרפי אליי לטיול קצר״, אמר. חייכתי אליו ואמרתי: ״בשמחה, בוא נצא עכשיו״. ליאם שישב לידי הידק את אחיזתו בירך ולחש לי: ״אל תלכי לבד איתו, אני עוד לא סומך עליו״. פיטר גיחך ואמר: ״אני יכול לשמוע גם כשאתה לוחש, להזכירך. לא הבנת אתמול שאני לא באתי לפגוע בה? לא הבנת שאני אעשה הכל מעכשיו על מנת לשמור עליה? או שאולי אתה לא חכם במיוחד ואני צריך להסביר לך שוב?!״. קמתי מהספה ואמרתי: ״מספיק. דבר ראשון פיטר, אל תדבר אליו בצורה כזאת. דבר שני ליאם, אל תדאג, אנחנו ממש עוד מעט נחזור וכדי שתהיה רגוע אקח גם טלפון איתי״. ליאם הנהנן וקם אליי. הוא אחז במותן שלי וקירב אותי אליו, נישק אותי נשיקה ארוכה וכשסיים הסתכל לכיוון פיטר ואמר: ״אם קורה משהו, תתקשרי אליי״. חייכתי אליו והנהנתי. ידעתי שליאם עשה את זה רק כדי לעצבן את פיטר, זה די עבד לו כי כשהסתכלתי לכיוון פיטר ראיתי את המבט העצבני ששלח לכיוון ליאם.
התיישבתי על הכיסא מול פיטר והנחתי את הטלפון שלי על השולחן לידנו. זה היה אזור עם עצים וחול, די קרוב לים. ״ליאם מנסה להתגרות בי, אני שם לב לדברים כאלה״, פיטר אמר. גיחכתי ואמרתי: ״טוב, מה אתה מצפה שהוא יעשה? הוא לא אוהב אותך. אתה תקפת את החברה שלו ופתאום אתה בא ומנסה להיות נחמד אליה וכל זה. הוא דואג לי״. הוא קימט את עיניו ושאל: ״כשאני חושב על זה, הוא צודק, הייתי עושה את אותו הדבר. לפחות ככה אני יודעת שיש מישהו שישמור עלייך. כמה זמן אתם ביחד?״. השאלה הזאת תפסה אותי בהפתעה, ״לא הרבה, קרוב לחודשיים, אפילו יותר״, עניתי. הוא קימט את גבותיו מעט ואמר: ״אני חושב שכדאי שאתפוס אותו לשיחה היום״. השתעלתי מעט ולא עניתי למה שאמר. על מה הוא רוצה לדבר איתו? עליי? זה יהיה מביך. פתאום ראיתי את הבעת פניו משתנה, כאילו עלה על משהו. הוא אמר: ״רגע אחד, אם אתם יותר מחודש ביחד, זה אומר שהייתם ביחד כשהאפס ההוא ניסה לאנוס אותך״. הרגשתי גוש בגרון, כל פעם שמזכירים את מה שקרה דמעות עולות בעיניים שלי. לא עניתי לדבריו אז הוא המשיך לדבר: ״איך אוכל לסמוך עליו שישמור על הבת שלי? מה גרם לו להיות כזה חסר אחריות??״. זה כאב שהוא דיבר על זה ככה, אך יחד עם זאת הרגשתי ניצוץ שמחה, הוא דואג לי, הוא קרא לי ׳הבת שלו׳. לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי: ״זה היה הירח המלא הראשון שלו איתי. רבנו ואני יצאתי מהבית ואז הלכתי למסיבה ו-״, עצרתי לרגע ואז המשכתי: ״ואז כל זה קרה. הוא דאג לי, הוא דואג לי בכל שנייה, אני יודעת את זה. זה היה יום יוצא מן הכלל, הוא לא שלט על עצמו אבל הוא עדיין דאג שסטיילס יחפש אותי, שלא אהיה לבד בחוץ. זאת לא אשמתו״. פיטר הסתכל עליי ואז חייך. ראיתי ניצוץ בעיניו. ״קומי״, הוא אמר והושיט עליי את ידו בזמן שקם בעצמו. קמתי ואז הוא אמר: ״תשתני. אני רוצה לראות אותך, את הזאבה שאת״. חייכתי אליו, הנהנתי ועצמתי את עיניי. נשמתי נשימה עמוקה, ניצלתי כל טיפת אנרגיה שהייתה בגוף שלי עד שהרגשתי את הרעד המוכר הזה. פקחתי את עיניי והבנתי שהצלחתי. הסתכלתי על פניו של פיטר, הוא התקרב אליי והעביר את ידו על הפנים שלי, אחז את היד שלי ובחן אותה. שמעתי את פעימות הלב שלו מתגברות. הוא התרגש, יכולתי להרגיש את זה. ״את כל כך יפה, כל כך. את דומה לאמא שלך. העיניים האלו, הורדות, זה פשוט מהפנט. זאבת היופי, לא נתנו לך את השם סתם״. דמעה זלגה על הלחי שלי. הוא ריגש אותי, המילים שלו, הדרך שבה דיבר. הרגשתי כמה אני חשובה לו. הוא התקרב אליי וחיבק אותי בעדינות. ״אני מבטיח שאני לא עוזב. אני מבטיח שאני לא אפגע בך שוב״, אמר, כשהרגשתי דמעה מרטיבה את חולצתי.
״אז הישתנת מולו?״, ליאם שאל, מלטף את השיער שלי. הנהנתי והוא נשק ללחי שלי. פיטר התקרב והתיישב לידנו. ״אני אשמח לדבר איתך ליאם, בכל זאת אתה החבר של הבת שלי״, אמר. ליאם עשה פרצוף שיכולתי להבין שהוא אינו מרוצה אך אמר: ״רוצה לדבר איתי? אין בעיה. בוא נלך לשבת בכורסאות למעלה״. פיטר הנהנן ושניהם קמו. נישקתי את ליאם, הוא חייך אליי וחייכתי אליו בחזרה כשהם המשיכו ללכת לכיוון הכורסאות.
המשכתי לשבת כמה דקות בכורסאות והרגשתי שאני לא יכולה לעמוד בזה. על מה הם מדברים? רק שפיטר לא יעבור את הגבול, או שליאם, שניהם. לא שמתי לב שסטיילס התיישב לידי עד ששאל: ״נטשו אותך? או שאת סתם יושבת פה לבד ונראה כאילו את הולכת למות עוד שנייה?״. חייכתי ועניתי: ״לא, ליאם ופיטר הלכו לדבר״. הקפצתי את הרגל בלחץ. ״אם את כל כך סקרנית, את תמיד יכולה לצוטט להם״, אמר. ״אבל אני לא רוצה להיות חטטנית״, אמרתי. סטיילס צחק ושאל: ״את מעדיפה לשבת פה ולא לדעת על מה הם מדברים?״. גיחכתי ואמרתי: ״צודק. מבטיח שלא תגלה לאף אחד?״. סטיילס שם את ידו על החזה שלו, כסימן שבועה ואמר: ״מבטיח!״. צחקתי. ״נו קדימה!״, סטיילס האיץ בי. עצמי את עייני וריכזתי את השמיעה שלי על הקול של ליאם. ״אוקיי, אחרי שענית על השאלות שלי, עכשיו תורך״, אמר ליאם. פיטר התחיל לדבר: ״אוקיי, טוב על חלק מהשאלות שלי כבר ענית, אני מבין שאתה שומר עליה. בכל זאת, אני חייב לשאול, אתם שכבתם? עשיתם משהו?״. שמעתי את ליאם משתעל מעט, גם אני השתעלתי, אפילו הסמקתי. שמעתי את סטיילס קורא לי מהצד, מנסה לשכנע אותי לספר מה שמעתי. סימנתי לו עם היד שיחכה, המשכתי להקשיב לשיחה. פיטר דיבר: ״אתם קטנים בשביל זה. טוב, אולי אני אומר את זה כי זאת היידי, אבל עדיין. זה עניין רגיש, אסור לך לעשות כלום בלי שהיא תסכים״. ליאם אמר: ״אני יודע, אני יודע״. פיטר המשיך לחקור אותו: ״אז עשיתם משהו? שכבתם?״, שאל שוב. ״לא, כלומר, לא שכבנו״, ליאם ענה. פיטר נשף כסימן לרוגע ואמר: ״אני יודע שעשיתם דברים, גם אם לא הגעתם עד לשלב ממש מתקדם, ועם כמה שזה מעצבן אותי, זה בסדר. הכי חשוב לי שתשמור עליה, לא תכריח אותה לעשות כלום, תדאג לה״.
ליאם נשם עמוק ואמר: ״אני מבטיח. אשמור עליה, לא אלחץ עליה. אני א-״, הפסקתי לשמוע את המשפט של ליאם כשלידייה התחילה לדבר איתי: ״היידי? את שומעת?״. הסתכלתי עליה ואמרתי: ״שומעת. סתם, הקשבתי למשהו, לא הייתי מרוכזת״. היא גיחכה וסטיילס אמר: ״מצטער, היא לחצה עליי!״. הנדתי בראשי כשלידייה וסטיילס התחילו לצחוק.
**********
ליאם הלך להביא לשנינו מים כשפיטר התיישב לידי. לא ידעתי איך השיחה שלהם הסתיימה, ליאם לא הסכים לנדב לי פרטים ועם פיטר לא יצא לי לדבר אחרי השיחה שלהם. פיטר התחיל לדבר: ״הוא חבר טוב. אני סומך עליו, הוא טוב בשבילך״. חייכתי אליו והסתכלתי לכיוון ליאם. ליאם חייך אליי בדרכו חזרה עם המים. קמתי ורצתי אליו. הוא עצר ושמתי את שתי הידיים שלי סביב צווארו ונישקתי אותו. פרצופו היה מופתע. ״אני אוהבת אותך ליאו״, לחשתי לו. ״גם אני אוהב אותך הייד״, הוא לחש בחזרה.
הערת כותבת: היי! מחר אשתדל לפרסם פרק חדש. שבוע טוב!
YOU ARE READING
The beauty wolf
Werewolfאני באמת לא יודעת מאיפה להתחיל. מהרגע שהגעתי לבית ספר? מהרגע שהכרתי את סקוט? מהרגע שהכרתי את ליאם? כנראה שגם שאסיים לכתוב לא אהיה בטוחה. אבל אני אתחיל בכל זאת מההתחלה.
