היתומה

פרק 22

הייתם חושבים שאם אני אשת זאב, אלפא, יש לי חברת להקה פצועה ואני נערה מתבגרת, היו מתחשבים בי. אבל לא. היו חייבים לשים לי את המטלות הכי קשות. לא אכפת לי מה דניאל אומר, על זה ששמים גם מטלות קלות וגם קשות. עובדה.

"מה עם סופי?" שאלתי את קים והאנה, שבדיוק חזרו מהמרפאה.

"היה שיפור מאז שהעבירו אותה מהבית חולים למרפאה, אבל.." נאנחה קים.

"אבל מה?" שאלתי.

"היא לא התעוררה, ויש סיכוי שהיא נכנסה לתרדמת" אמרה האנה.

נאנחתי. "אני אלך אליה אחרי שאני אסיים" אמרתי.

"כן.. את בטוחה שאת לא רוצה שנעזור לך?" הסתכלה קים על הר הכלים שהייתי צריכה לשטוף.

"אל תדאגי" הרגעתי אותה, "אני אסיים ואבוא לחדר"

"טוב, אז אני הולכת למגרש הכדורעף" אמרה בעודה רצה לדלת.

"ביי" קראתי אחריה.

חזרתי לשטוף את הכלים, ואז הבחנתי שהאנה עדיין עומדת לידי.

"מה?" שאלתי כשהיא הרימה גבות.

היא נאנחה, שמה כפפות, והתחילה לשטוף איתי.

אני לא מאמינה שעד עכשיו לא הייתי איתה.. היא וליסה כאילו חלק בלתי נפרד ממני. נזכרתי שרציתי לשאול אותה איך היא הפעילה את הגן שלה, אבל עכשיו לא נראה לי זמן מתאים. החלטתי לשאול אותה בהזדמנות הבאה. בינתיים אני צריכה לדאוג לסופי.

כשסיימנו את הכלים בסופו של דבר, אחרי כמעט שעתיים, כבר החשיך בחוץ. הבנתי שכבר לא ייתנו לי להיכנס למרפאה, אז הלכתי חזרה לחדר. האנה אמרה שהיא הולכת לקרוא לקים מהמגרש, כי אם לא קוראים לה, היא יכולה להישאר שם עד הבוקר. כשהגעתי לחדר, ראיתי את ליסה ולין מדברות.

רציתי להתיישב לידן, אבל הייתי חייבת להתקלח. נכנסתי למקלחת, והרגשתי כאילו המים שוטפים ממני את כל הדאגות. מובן שזה לא היה נכון, אבל היה נחמד להירגע, גם אם זה רק לכמה רגעים. כשיצאתי, נשכבתי במיטה, וניסיתי להירדם. שמעתי שקים והאנה חזרו לחדר, אבל לא היה לי כוח לקום. בסופו של דבר, כולן עלו למיטות. רק אז נרדמתי.

בחלומי, ראיתי את איילין. הפעם, היינו בארמון. הרוח שלה ניגשה אליי. "אני צריכה שתזכרי את מה שאת רואה עכשיו, בסדר?" שאלה אותי.

הנהנתי, לא מבינה.

פתאום, מעבר לפינה, ראיתי את איילין, האמיתית. היא צעדה מהר, בעודה מדברת לאישה לידה.