הארי: נייל דיברת עם לואי בימים האחרונים?
נייל: מה הוא עשה?!!
הארי: כלום! נשבע.
הארי: הוא רק לא עונה לי...
הארי: וזה לא מתאים לו. אני קצת מתחיל לדאוג.
הארי: אוקיי, הרבה.
הארי: כבר מהיום הראשון.
נייל: כמה זמן הוא לא עונה?
הארי: שלושה ימים.
נייל: הו וואו.
נייל: אולי הוא טבע שהוא הלך להביא את המתנה.
נייל: הדגים לא היו רעיון טוב...
הארי: הא?
נייל: לא חשוב.
נייל: יש לך מספר של מישהו שהוא מכיר?
הארי: אם היה לי לא הייתי פונה אליך.
הארי: אתה אופציית ברירת המחדל שלי.
נייל: הייתי נעלב. אבל אנחנו במצב מצוקה כאן.
הארי: אני כל כך פתטי נייל!!
נייל: הארולד!!
נייל: אני דורש להפסיק את הדיבורים האלה על הילד האהוב עלי.
נייל: אני הייתי גוסס אם הייתי במקומך.
נייל: טוב, לא.
נייל: אבל אתה אתה. ואתה אדם חרד.
הארי: אני כן פתטי נייל!
הארי: אין לי אפילו מושג אם הוא סתם לא מדבר איתי או שבאמת קרה לו משהו.
הארי: ויודע מה?
נייל: מה?
הארי: אני אפסיק.
הארי: כל עוד הוא לא מת אין לו תירוץ טוב פשוט להעלם.
נייל: גו הארולד!
נייל: מה שאתה אמרת!
הארי: עשיתי את כל מה שאני יכול.
נייל: נכון, אז תרים את עצמך ובוא נצא הלילה?
הארי: לא יודע...
נייל: *המבט* הארי!
הארי: אוקיי אוקיי רק לא המבט.
YOU ARE READING
Hi Princess;
Fanfictionלארי פאנפיק; ליטרלי אין פה תוכן מיוחד. אני וההומור השבור שלי.
