זה היה אמור להיות רק עוד יום בודד, רק עוד יום בודד כמו כל יום אחר בו אַיילֵן-
קם בבוקר, צחצח שיניים, הכין לעצמו קפה חסר טעם, התיישב לשתות את הקפה, יצא לתחנת האוטובוס, לקח את האוטובוס של שמונה וחצי לאוניברסיטה, הגיע לתחנת האוניברסיטה ברבע לתשע, נכנס לכיתה בחמישה לתשע, חיכה למרצה שיגיע, עבר מכיתה לכיתה כל ארבעים וחמש דקות או שעה וחצי, יצא מהאוניברסיטה בשלוש וחצי, עלה על האוטובוס הראשון שהגיע, נסע לעבודה בבית הקפה, הגיע בחמישה לארבע, החליף בגדים, התחיל את המשמרת בת השש שעות, שירת את האנשים שיצאו ונכנסו, יצא מהעבודה בעשר, לקח את האוטובוס הראשון הביתה, הגיע לבית בעשר וחצי אחרי סיבוב בשכונה, עלה לאכול ארוחת ערב, התחיל את העבודות לבית, סיים בשתיים עשרה, נכנס למקלחת, הלך למיטה, נכנס למחשבות, נרדם עם סיוטים.
יום רגיל שכזה, רק שהיום, באמצע הסיבוב הקצר שעשה בשכונה שלו הוא שמע קולות מהומה ונהמות, בהתחלה פחד ללכת לבדוק מה קרה אך כשעבר על הסיבות הגיע למסקנה שאין לו מה לאבד.
ובמחשבה הזאת הוא רץ לעבר הקולות, כשהגיע הרעשים כבר נעלמו. הוא נכנס לסמטה חשוכה ומפחידה והתקדם לאורכה בזהירות, רעש רם הקפיץ אותו עם יד על הלב אך כשבחן את מקור הרעש התפלא לראות רק חתולה קופצת לתוך פח זבל ומפילה בדרך קופסאות ישנות.
הוא הוריד את ידו מליבו בהתנשפות והמשיך ללכת, כעבור כמה שניות הוא עמד ליד גוש שחור גדול, הוא קפץ אחורה בבהלה אך נאלץ להתקדם שוב כאשר סיפר לעצמו שזה כלום ושזה בטח מת.
הוא התכופף את הגוש והתלבט אם לגעת, קול יבבה הגיע לאוזניו והוא זז שוב כשהבין שהיבבות הגיעו מהגוש, טוב, זה לא מת.
הוא התקדם שוב כשהגוש לא זז, ליבו נמלא רחמים כשהוא חשב על היצור הגדול חסר הישע שכנראה פצוע, כל שביכולתו לעשות הוא לילל יללות נמוכות ולקוות שמישהו נחמד מספיק יעבור במקום.
הוא תוהה אם המריבה ששמע זה מה שגרם למצב של היצור הכהה שלרגליו, הסמטה חשוכה והוא לא מזהה את היצור, הוא מנחש שזה כלב, אמנם כלב גדול אבל עדיין כלב.
הוא מנסה להזיז את הכלב וכשהוא מבין שהכלב גדול מדי הוא חושב לנטוש אותו, אבל עם יביבותיו הכמעט אנושיות הוא פשוט לא יכול לעשות את זה!
הוא מרים את הכלב הגדול בידיו ומתחיל ללכת באיטיות הביתה, חושב שהוא הולך להתמוטט מכובד המשקל.
כשהוא יגיע הוא יניח את הכלב בסלון וייתן לו קערת מים ועוף שנשאר לו מארוחת הערב אתמול.
הוא מגיע כעבור חצי שעה את ההליכה שביום רגיל ובמצב רגיל ארכה עשר דקות גג וגם זה אם באמת הלך לאט.
הוא עולה במדרגות באיטיות ועוצר כל כמה זמן בשביל לנשום כמו שצריך, הוא מניח את הכלב מחוץ לדירה שלו כשהוא פותח את הדלת ואז דוחף את הכלב פנימה ברגליו, הכלב פולט יבבה קולנית ומשתתק כשאיילן מדליק את האור בדירה.
YOU ARE READING
אגדת זאבים
Romanceאַיִיִלֵן רק עוד נער בודד, הוא חי עם עצמו בדירה קטנה שממומנת מכספי הצוואה של הוריו המתים, הוא לא מנסה להשיג חברים, כל היום בין הלימודים לעבודה, וטוב לו כך. טוב, עד שהוא רואה כלב ענק פצוע ברחוב, יש להם דבר אחד במשותף, שניהם בודדים. Boy×Boy
