פרק 6

495 49 48
                                    

אמרתי לכם שזה יהיה מהיר😁
גם אם בהתחלה זה לא מובן אתם תבינו בהמשך, מבטיחה.

"תפסיק לרוץ בייבי זה מסוכן לך!" גבר בעל שיער שחור רץ אחרי בן זוגו, "לא אלפא, תצטרך לתפוס אותי." הוא צחקק וברח.

האלפא גלגל את עיניו בחיוך ורץ מהר, תוך שניה תפס את האומגה היקר שלו בתוך זרועותיו השריריות.

הוא החזיק אותו כשכבו של האומגה הקטן אליו "אמרתי לך להפסיק לרוץ, מה יקרה אם תיפול?" הוא לחש לאוזנו,
"לא יקרה לי כלום, אתה שומר עליי." האומגה הסתובב את האלפא, עמד על קצות האצבעות והחזיק את לחיי האלפא בידיו, "תמיד תשמור עליי, נכון? לא תיתן ששום דבר רע יקרה לי, נכון?"
"נכון." האלפא נשק לאפו הקטן של האומגה שלו, האומגה צחקק מהזיפים המגרדים בשפתיו "יופי, אז תפסיק לדאוג לי.",
"אני לעולם לא אפסיק לדאוג לך, לשניכם."

האלפא ירד על ברכיו והניח את ידיו הגדולות על בטנו של האומגה היקר שלו "אני תמיד אדאג לשני האומגות שלי, אני אגן עליכם גם במחיר חיי."

שני הזאבים חלקו בינהם חיוכים מאוהבים, האלפא נשק לבטן הגדולה של האומגה שלו וקם על רגליו בשביל לנשק גם את שפתיו "אני הולך לצייד עכשיו, תחזור לבית ותשאר שם." הוא הורה, המצב לאחרונה היה מתוח.

להקת היער הצפוני תקפה בכל הכוח את שאר הלהקות, הם ניסו להוריד כמה שיותר זאבים ולהקות מדרכם, רוצים להשאיר את היער רק שלהם.

כמו תמיד נשארו בקרחת היער שלהם שני אלפות ושלושה בטאות שיישמרו על האלפות והבטאות הקטנים והאומגות בלהקה, שאר האלפות והבטאות הבוגרים יצאו לציד, מקווים למצוא מספיק לכולם למרות המצב המתוח שהרחיק לא רק את שאר הזאבים אלה גם את שאר חיות היער.

הם צדו רחוק, חושבים שאם ירחיקו מאזורי התקיפות הם יימצאו צייד טוב.

אחרי כמה שעות הם כבר התכוונו לחזור.
אחד האלפות שהתרחק קצת ממקום הציד רחרח את האוויר והרגיש משהו לא קשורה, הוא רחרח את האוויר שוב, מתרכז, עשן, "הם תוקפים שוב." הוא הודיע בקשר ושאר האלפות והבטאות הבינו למי הוא התכוון ורחרחו את האוויר אחריו, "זה לא כאן, העשן רחוק." אחד הבטאות העיר את מה שכולם הבינו, "רחוק כמו..." מנהיג הלהקה לא הספיק אפילו להורות על כולם לרוץ והזאבים הצדים מיהרו לכיוון ריח העשן, כולם ידעו מאיפה הוא מגיע וכולם קיוו שהם טועים.

למרבה הצער, הם לא טעו.

בקרחת היער שרר תוהו ובוהו מוחלט, אש בכל מקום, צרחות קורעות לב קורעות את האוויר, זאבים רצים, גורים בוכים וגופות בכל מקום.

כל אלפא ובטא מיהרו לבתיהם, למצוא ולהגן על האהובים שלהם.

"לון!" האלפא פתח את דלת ביתו, מיד נחנק מהאש שהייתה בכל מקום "לון! לון?!" הוא קרא, מתקדם בין הלהבות
"אלפא!" האומגה שלו השתעל והחזיק את ביטנו, "אלפא! אני פה! אלפא!" הוא צעק בכל הכוח שנותר בו.

אגדת זאביםWhere stories live. Discover now