רוסלין || Roslyn

פרק שביעי

[אזהרת טריגר- אלימות // TW-violence ]: בפרק זה יש תכנים  אלימים שעלולים להיות קשים לחלק מהקוראים. הקטע שמכיל אלימות בפרק מסומן כך, כדי שתוכלו לדלג עליו אם תבחרו.

לכל עובר ושב זה אולי לא נדמה כאהבה, אך אהבתם הובטחה תחת נדר הנישואים והשבועה להישאר יחדיו עד אחרית הימים התקיימה. דרכים משונות היו להם להביע את אהבתם אחד לשניה- היא בדרכה המזדנבת והכנועה, והוא בצורתו התשוקתית האלימה. הוא לא יכל  לעמוד אפילו במבט של גבר שצפה בה, למרות שרוב הפעמים היו אלו חזיונותיו שתיעתעו בו. היא הדבר היחיד שהיה בראשו, כמו הד שפוגע בהיכלי ראשו, וקופץ שם עד שהכאב היה קשה מנשוא.

כאשר הסתובבו בשוק והאישה שילמה למוכר הירקות, מוכר הירקות חייך אליה חזרה באדיבות, ובעלה ראה זאת. באותה העת השתבשה עליו דעתו, והחטיף לה בפרצוף לעיניי כל רואי. האישה הייתה מודעת למזגו החם, ובכל זאת הופתעה. זו הפעם הראשונה שבחר להפגין את זעמו בצורה כזו. העולם עצר מלכת, וכל אנשי השוק נכנסו לתדהמה, ולכן הבעל התנצל לצורך המשך ההצגה שיצר, ולא בגלל שהרגיש צער.

היא סיפרה לעצמה שזה קרה רק מאהבתו אליה, והיא לא טעתה. כך היה הדבר. ובכל זאת, כמצופה מאדם כמותו להחטיף דווקא למוכר הירקות שהיה חלק ממושא נרגנותו, אך כעסו היה ממוקד באשתו, ממנה טעם את טעם הגידה בכל פעם שיצרה כל קשר, ולו הקטן ביותר, עם בני המין השני. אין זה צודק, אך אין מי שישיב את הצדק. הוא סבר שזוהי הדרך הנכונה, והיא הרגישה שזה מגיע לה. זה הלקח שהמשיכה לקחת גם לפעמים הבאות שהכה אותה.

באותו היום סחב את ידה והם ברחו מהשוק כל כך מהר עד שהשאירו שם את סל הירקות ששילמה עליו. כשהגיעו הביתה הוא ניסה להתמתן, להסביר את עצמו ואת כעסו, אך ככל שהסתכל עליה יותר כך ליבו בער. היא לא ידעה מה להגיד אחרי ששפך את ליבו בפניה, ושתיקתה התמימה התפרשה בעיניו כהתבצרות וחוסר נסיגה ממעשיה.

הוא לא עמד בזה יותר ומשך בשערותיה. היא נעמדה כדי שיכאב כמה שפחות, ובכך הוא הוביל אותה לקיר ודפק את ראשה עד שנחבטה קשות. כה חלשה ומסכנה הייתה נראית, עד כדי חוסר אמונה שהיא באמת כזו חלשה, והוא חשב שזו הצגה. שום רגש או מחשבה עברו בגופו, רק תחושת הבעירה, ומשך שוב את שיערה כך שנגררה על הרצפה, והתחילה לזחול ולהתפתל. הוא זרק אותה מחוץ לבית כמו כלב שמרימים מהצוואר.

עברה שעה או שעתיים, והבעל הצטרף לאישה הנעולה מחוץ לבית. הוא יצא עם חפצים רבים. "אני לא יכול לראות אותך מתרועעת עם כל בהמות האדם המתהלכות ביננו אשר קוראים לעצמם גברים, הם אינם ראויים לתואר הכבוד הזה." אמר לה הבעל, והתחיל להוביל אותה למקום רחוק מכל אשר ידעו, הרחק מחייהם. כמרחק הדרך שעברו- כרמת הרוגע הנפשי השרר בליבו.

הם הגיעו לאסם שלא נראה ישן במיוחד, אך היה נראה כי לא גרו בו שנים והוא הוזנח. זה היה ביתם החדש, ואווירה טובה הציפה אותו. הגיע הליל ושניהם במיטתם המאולתרת המשותפת. היא נכנסה למיטה והוא שם לב שהיא נזהרת על הכתף, ומשפשפת אותה באזור שנפגע במהלך הריב. "את יודעת שזה רק בגלל שאני אוהב אותך. אני חייב אותך איתי, וכשאת לא זה כואב יותר מכל מה שעברת היום. זה מזערי לעומת תחושתי בשוק".