פרק שלושים ושניים

26 4 5
                                    

אחרי שרצח את קונור הוא הרגיש שעבר כל גבול בלתי אפשרי, ועכשיו שום דבר לא עוצר אותו.

הכל מתמזער, ומה שוקלים דברים אחרים בחיים לעומת רצח? רוסלין פגעה בו, למרות שהאמין שזה לעולם לא יקרה. הוא רץ לתוך האסם וחיפש בטירוף כל דבר שיוכל לעשות שיפיג את כעסו.

ג'יימס בעט והרביץ לכל עבר, העיף ושבר חפצים, עד שקופסת גפרורים משכה את תשומת ליבו. ג'יימס כבר לא היסס ולא התמהמה. הוא הוציא גפרור, והדליק את כל קופסת הגפרורים. הוא השליך אותה לעבר הקרשים, והאסם התחיל לבעור לאיטו.

ג'יימס יצא מהאסם וצפה באש גוברת ומאכלת את האסם כולו, חוץ מהשלדה שלו. הוא יכל לצפות בזה שעות, האש הרגיעה אותו, והשהייה בקרבת האסם הבוער העניקה לו חמימות נעימה שהיה זקוק לה החורף.

רוסלין כבר התרחקה מאוד, היא אפילו לא הריחה את העשן.
היא ידעה שעכשיו זה הזמן שלה- ג'יימס באסם, והוא לא ישיג אותה רגלית כשהיא דוהרת על הסוס.

היא דהרה בכל כוחה לביתם בדטרנייט, מנגבת דמעות מתגנבות ומשתדלת להישאר צלולה בדעתה.

רגע לפני שנשמעה צעקת המוות של אביה מהאסם, רוסלין פתחה בעמוד בספר שמישהו כבר קרא לפניה והרס אותו- היו קשקושים על כל העמוד, הערות קטנות בצד ומילים שהוקפו בעיגול. "הורדים".

מישהו סימן כמה קווים מתחת למילה, והיא הבינה את הדבר שמישהו אחר לא ידוע כבר הבין לפניה- הורדים הם הפתרון לתרופה.

רוסלין || RoslynWhere stories live. Discover now