העלאת פרק 28: 25.11.21
*************************************
יצאתי מהגדר והחלפתי את חולצתי לזו שהארי הביא לי לפני כמה שבועות, הרחתי אותה ועדיין נשאר הריח המושלם שלו
נאנחתי בעצב ויצאתי מהיער, כבר ערב וכל כך פחדתי
הלכתי בדרך שזכרתי שאני והארי הלכנו לביתה של מאורה, אמא של נייל
ראיתי אנשים ולא היססתי לשאול אותם איפה הבית, הם עזרו לי והמשכתי לצעוד לביתה
לאחר כמה דקות כבר עמדתי מחוץ לדלת, דופק, מאורה פתחה לי את הדלת ופניה התעקלו לחיוך
"לואי נכון?" היא שאלה והנהנתי בחיוך קטן
"כמה טוב לראות אותך"
"גם אותך מאורה, אפשר לשאול אם הארי פה?" שאלתי והיא הנידה בראשה בעצב
"הוא במחתרת, הוא נפצע קשה, אני לא יודעת ממה אבל הוא הגיע מלא בדם" היא אמרה והשפלתי את ראשי בעצב
היא הרימה את ראשה מביטה לדבר שמאחוריי "הו, נייל הגיע, תוכל לשאול אותו" היא אמרה ומיד הסתובבתי
נייל אמר שלום לאימו ובא אליי
"לואי? מה אתה עושה פה?" הוא שאל
"באתי לראות מה שלום הארי" אמרתי
"הוא בסד-"
"אל תגיד לי שהוא בסדר כי אני יודע שהוא לא, אני רוצה לראות אותו נייל" קטעתי אותו, הוא הידק את שפתיו והנהן
"בסדר, אבל אני לא יודע אם מותר לך לבוא למחתרת" הוא הודיע
"זה לא אכפת לי מה הולך במחתרת, אני כאן בשביל לראות אותו" אמרתי והוא נאנח
"בסדר, קום ונלך אליו" הוא אמר לי ומיד קמתי, יצאנו מהבית לא לפני שאמרנו למאורה להתראות
צעדנו למחתרת והרגשתי את דמעותיי זולגות
"אני מצטער" מלמלתי ונייל הביט בי
"על מה?" הוא שאל
"שבגללי זה קרה" עניתי והוא עצר
"הארי עקשן, אל תאשים את עצמך, הוא יהרוג את עצמו בשביל להציל את האנשים שהוא אוהב, כשהוא היה קטן לא הייתה לו את האפשרות הזו" הוא אמר והבטתי בו מיד
"מה זאת אומרת?" שאלתי אותו
"זה לא משנה" ענה "אם הוא ירצה הוא יספר לך, אבל מה שאתה צריך לדעת זה שפשוט הוא אוהב אותך וכשתהיה לו עוד הזדמנויות להגן עליך הוא יעשה את זה בלי להסס עוד מאה פעם" הוא אמר והמשכנו לצעוד
לאחר כמה דקות הגענו לכניסה למחתרת, הרגשתי את מבטיהם של האנשים עליי, אני מניח שהם במחתרת
נייל הוביל אותי לכניסה לחדר וראיתי את ליאם יושב שם, הוא הרים את מבטו אליי ומיד קם ואחז בנייל מושך אותו לצד
"...זה אסור נייל" שמעתי אותו לוחש לו בחוזקה
"אני לא יכול למנוע את זה ממנו, הוא אוהב אותו" נייל ענה, התקדמתי אליהם וליאם הסיט את מבטו אליי
"אמרתי את זה גם לנייל, לא מעניין אותי מהמחתרת, תעשו מה שאתם רוצים, ואתה ליאם, יותר מכולם אמור לדעת את זה שלא אכפת לי מהארמון ומאבא שלי, עכשיו תתן לי להכנס להארי בבקשה" אמרתי לליאם והשפלתי את מבטי
"אני מצטער לואי, לא התכוונתי שזה יצא ככה, בוא איתי" ליאם אמר והנהנתי לו
צעדתי איתו והוא פתח לי את הדלת ואמר שהם יחכו בחוץ, הנהנתי לו והסתובבתי
רואה את הארי וליבי קפא, הוא שוכב במיטה, מכוסה בשמיכה עד מותניו וללא חולצה, עיניו עצומות ושיערו נמצא מאחור
ישבתי לצידו, על המיטה ששכב בה והבטתי בו, לפתע פרצתי בבכי, וניסיתי למחות את דמעותיי
"אני מתגעגע אליך" אמרתי לאחר שנרגעתי מעט
"אני אוהב אותך, אני אוהב אותך כל כך, אתה כל כך חסר לי, אני רוצה שתחבק אותי, שתנשק אותי, שתהיה איתי, שתדבר איתי" אמרתי והשפלתי את ראשי
"אתה כל כך מטומטם.. אתה היית מוכן למות בשביל שאהיה בסדר" מלמלתי
"אבל אתה לא מבין שאם יקרה לך משהו לא אהיה בסדר
אתה היית הראשון שלי להכל, הראשון שהיה לו אכפת ממני, הראשון שדיבר איתי, הראשון ששיתפתי בהכל, אתה היית שלי ואני הייתי שלך, היינו אמורים להיות לנצח...
אבל כנראה שהנצח שלנו נגמר פה..." אמרתי ונישקתי את ראשו
"אני כל כך אוהב אותך ולעולם לא אפסיק לאהוב, גם אם אתה לא פה איתי" אמרתי ודמעות זלגו בלחיי
התכוונתי לקום מהמיטה ולפתע ראיתי את ידו מיד תופסת את ידי, ליבי השתולל בבית החזה שלי ונשימתי בקושי יצאה
"ליאם!! נייל!!" צרחתי ומיד הם נכנסו ולא הפסקתי להביט בהארי
"מה קרה???" ליאם שאל מיד
"ה-הוא.. הוא אחז ב-בי" אמרתי מגמגם והראתי להם את ידי שהוא אוחז בה
"ה-הארי! אני פה, תתעורר, בבקשה.." אמרתי והרגשתי את האחיזה שלו מתהדקת בידי "כן, אני פה" אמרתי
"נסיך.." שמעתי אותו לוחש ופותח באיטיות את עיניו הירוקות, היפות
המושלמות
YOU ARE READING
not what you thought//larry stylinson
Fanfiction//הפאנפיק גמור// "זה בהחלט לא מה שחשבתי שיקרה" עניתי "אבל לפעמים מה שלא חשבת שיקרה הוא בעצם הדבר הכי טוב בשבילך" אמרתי והבטתי בעיניו הנוצצות "אתה הדבר הכי טוב בשבילי" הסיפור מכיל: -מוות -אלימות -שפה גסה -תכנים מיניים
