Lumian // BoyXBoy

פרק 4 - פצעים חשופים

Agnus & Julia Stone - I'm not yours
חובה לשמוע בסצנה האחרונה.

*

מג ברח מהבית. הוא עלה לרכב, נתן לנהג הפרטי שלו לקחת אותו לבית הספר ולפני שירד הודיע לו שיחזור הביתה לבדו מאוחר יותר. בפועל, הוא בכלל לא היה בטוח אם יחזור. 

הוא נכנס לבית הספר, אמר שלום לחבריו, ששמחו לראות אותו סוף סוף והביעו צער רב באיבוד אחיו, התנהג כאילו הכל כרגיל, ואז בכלל לא נכנס לשיעור הראשון. הוא תיפס על הגדר הגבוהה, יצא משטח בית הספר ותפס מונית.

למרות הפחד, הכאב בער בו הרבה יותר. מג לא ידע למה הוא עושה את זה, אבל הוא היה בטוח שלא יירגע עד שלא יסתכל לרוצח של אחיו בעיניים. הוא לא רצה למות, אך גם לחיות בלי לוקה לא הייתה אופציה. זה אח שלו, בשר מבשרו, האדם הכי קרוב אליו, ולאבד אותו היה קשה מדי. מג לא ידע מה לעשות עם עצמו, איך ימשיך לחיות בידיעה שלוקה קבור תחת האדמה, ועמוק בפנים הוא ידע שבלעדיו לא ישרוד. לא בגלל שיהפוך ליורש, כל הלחץ שייפול על כתפיו וכל הדברים שיצטרך לקחת על עצמו. מג יוכל לשאת הכל, אבל לא את הריק שנשאר בליבו לאחר עזיבתו של אחיו. הוא לא יסלח. לא לדמיאן שרצח אותו ולא לאביו שלא הצליח לשמור על בנו הבכור כמו שצריך. 

בכניסה לבניין בדקו אותו מכף רגל ועד ראש, ולאחר המתנה קצרה, נתנו לו להעלות במעלית ולהיכנס למשרד שהיה המקום האחרון שראה לוקה בחייו. מג הידק את לסותיו, מסתכל בעיניים של דמיאן, שיושב על הכורסא ומחייך. מג שנא את החיוך הזה.

***

לוקה נכנס תחת השמיכה, בכה. הדמעות ירדו מעצמן, הרטיבו את הכרית והשמיכה, וגרמו לו להיחנק בכאב של עצמו. הוא לא מאמין לזה, כי אין שום סיכוי שמג יעשה לו דבר כזה, אך החשש שאולי בכל זאת אביהם הצליח לשכנע אותו גודל בכל רגע. הוא רוצה לפרוץ למשרדו של דמיאן, לחבק את אחיו בזרועותיו וללחוש לו שהכל יהיה בסדר, אך ידע שזה יעשה רק בעיות. 

דמיאן נחמד כרגע, אבל לא יהיה כזה תמיד. הוא אוסר על לוקה הרבה דברים, אך העובדה שהשאיר אותו חיי כבר אומרת הרבה. לוקה יודע איך העולם הזה עובד, בטוח בזה שבנשמתו של האלפא מתגוררים השדים המפחידים ביותר. הוא יודע שעדיין לא ראה אפילו קמצוץ מהם ושאולי, כשיראה, זה ינפץ אותו לגמרי.

"היי, זה גם הבית שלי! מותר לי להסתובב איפה שאני רוצה!" קול צווחני הגיע איפושהו מהמסדרון ולאחר שנייה הדלת נפתחה בצליל חזק. לוקה ניגב את הדמעות, התיישב על המיטה בבהלה והביט בבחור הצעיר שסקר אותו בהבעת פנים נגעלת. "אז זה אתה." 

לוקה לא הכיר את האומגה הצבעוני הזה. השיער שלו ורוד, החולצה סגולה, הג'קט אפור והמכנסיים ירוקים. הוא נראה כאילו יצא מתכנית טלוויזיה לילדים, אבל לא התנהג כמו אחד כזה, אלא כמו נער חוצפן שעלה לו הכסף לראש. זה כנראה נכון.