Larry's Antomy | האנטומיה של לארי

פרק 29

נקודת מבט לואי:

פעם ראשונה, חודש מאז שהארי ואני נפרדנו, מישהו הזמין אותי לדייט. מתמחה בבית החולים ׳מרסי ווסט׳ ששמו נייתן.

את נייתן הכרתי בפתאומיות, קניתי לי בקפיטריה תה כדי שיעיר אותי מהלילה הארוך והמעייף שעבר לי בגלל הארי, ומבלי לשים לב נקלתי בנייתן ושפכתי עליו את התה. הוא לא תקף אותי במילים גסות, הוא רק צחק מהסיטואציה ומשם זה התפתח לשיחה קצרה והזמנה לדייט במועדון.

אני פוחד רק מלחשוב על איך הוא יהיה, הוא דומה באישיות להארי? או אולי דווקא ההפך המוחלט?
איך אני ארגיש איתו, אם זה יזכיר לי אותו?
אולי זה יגרום לי רק יותר להתגעגע אליו, ולחשוב על כמה שהייתי רוצה שהארי הוא זה שיהיה פה במקומו. אך אני מחליט לא לתת למחשבות לרוץ, ופשוט לזרום עם זה. להנות מהרגע בלי השוואות, בלי פחדים ובלי תירוצים.

פשוט לראות מה יקרה, אם אהנה - מה רע? אולי ייכנס לחיי מישהו חדש שיכול להיות אפילו יותר טוב ממנו.

אם לא יזרום - לא נורא, יצאתי לבר, חוויתי, הכרתי קצת ודיברתי עם מישהו חדש. זאת כבר התחלה טובה.
אני יודע שבכל מקרה אין לי מה להפסיד. תמיד אני יכול לחתוך ותמיד להמשיך.
אפילו לא עברה לי בראש המחשבה של ״אם הוא לא ירצה אותי?״  כל מה שחשבתי עליו זה רק אם הוא יהיה מספיק טוב בשבילי.
פעם זה לא היה ככה. פעם פחדתי שאני לא מספיק טוב בשביל אחרים. חשבתי על מה לעשות כדי לגרום להם לרצות אותי.
הפעם זה יהיה הפוך. הפעם אני מחליט.

***

השעה כבר 9, סיימתי את המשמרת בבית חולים ׳מרסי ווסט׳.

אני מחליף את בגדי ההתמחות שלי לבגדים שאיתם באתי- פוטר שלקחתי להארי כי לא היה לי זמן לפרוק את המזוודה וגם כי לא היה לי זמן להתארגן בגלל שטיפלתי בהארי, וסקיני ג׳ינס שחור.

בבגדים האלו אני הולך לדייט עם נייתן. ״היי לואי״
לפתע שמעתי את קולו של נייתן מבעד למלתחה.

״היי נייתן, אני מוכן״ אמרתי ויצאתי מהמלתחה.

״אתה נראה מקסים״ אמר ובחן את פניי, חייכתי לי בביישנות.

״בוא נצא״ אמר, הנהנתי ויצאנו מהחדר בידיים שלובות.

***

נכנסו למועדון רועש ומלא באנשים שמחים ורוקדים. ריח של סיגריות ושל מריחואנה עבר באוויר. אני נייתן עומדים בלב הרחבה בהלם וסביבנו כולם רוקדים מאושרים.

״אני יכול להזמין אותך לריקוד?״ נייתן שאל והושיט לי את ידו.

״אני אשמח״ עניתי בחיוב, אחזתי בידו והתחלנו לרקוד.