Red Rose

פרק 18

"אז איך השהות כאן?" ליאם שואל אותה, והיילי רק צוחקת בתגובה ומתחכמת בתשובה שלה "מדהים, אתה לא יודע שבתי החולים הם אטרקציה המרכזית והחדשה?".

הוא לא יכול שלא לצחוק אך לאחר שהוא נרגע מעט הוא אומר "לא התכוונתי לזה, שמעתי שהמשאית ירדה מצד שלה לכיוון שלך, וזה קרה כל מהר שנהג המשאית לא זוכר אפילו איך זה קרה".

שהוא אומר את זה היא חוזרת לאותם רגעים מלאי אימה שהיא רואה מולה את הרכב הענק, את אורות הלבנים שמקרבים במהירות מסחררת, איך היא הרגישה באותן שניות מעטות שהיא הבינה שהיא עומדת למות.

איך אימה מצמררת אחזה בה, בכל גופה, בכל שריר בכל וויריד, בכל עצם, היא פחדה באמת ובתמים מהמוות.

זה היה אמור להיות מוות מהיר חד וחלק, בלי עינויים, בלי כאב, בלי כאבי תופת נמשכים, בלי סבל, רק המוות לוקח אותה בזרועותיו. אנשים לרוב מתנחמים בזה שאין כאב ושאין סבל אבל באותם רגעים הידיעה על כך שהמוות שלה יהיה מהיר לא ניחמה אותה, ממש לא.

זה אחז בה, וכל מה שהיא רצתה זה לחיות, היא באמת ובתמים רצתה לחיות, היא רצתה לעשות כל מה שלא הפסיקה, היא רצתה לצחוק ולחייך עם נייל, או להתגנב בחזרה הביתה מצחקקת בגלל אלכוהול, היא רצתה לרקוד בצמידות למישהו שהיא לא מכירה או לשכב עם אחד שהיא אפילו לא יודעת את השם שלו.

היא רצתה להתגנב למסיבות שהיא לא שייכת ולריב עם זאין במילים חדות עד שאף אחד לא יצא מזה, היא רצתה להתאהב בליאם למרות שאסור לה ולפנטז על מה יקרה אם כן.

היא רצתה לראות סרטים ולסיים תיכון, ליהנות מהחיים שלה, לסיים את הכשרה שלה ולהחזיק בנשק לעמוד מול סכנה ולהינצל, היא רצתה לעשות כל כך הרבה.

אבל באותם רגעים היא רק הודתה על מה שהספיקה כי כנראה היא לא תפסיק עוד כלום לעולם, והיא לעולם לא תלך לקולג' או תסיים לימודים ותתאהב במישהו שהיא לעולם לא תוכל לצאת איתו.

היא באמת חשבה שהיא לעולם לא תוכל להתחתן או להיכנס להריון, או שיהיו לה ילדים שמתרוצצים סביבה, ונייל לעולם לא יזכה לראות את האחיינים שלו כי לא יהיו כאלו, והיא לא תראה את שלו כי היא לא תהיה בת החיים.

כל כך הרבה, כל כך הרבה פחד וחשש מזה שהיא לא תצליח לעשות כלום, הם היו הרגעים הנוראיים ביותר שלה, והיא חשבה שהיא עברה את הטראומה המרכזית של חייה.

אך הגורל או החיים או מה שלא קוראים לזה, הראו לה פעם נוספת ששום דבר לא צפוי.

אבל האם ליאם זה האדם שהיא רוצה לספר לו את כל זה, את הרעד והאימה שאחזו בה באותם דקות, היא מרימה את עיניה אליו ורואה את ההבנה הנשקפת מהם, דבר אחד בטוח הוא שהוא יבין אותה, אבל היא מסוגלת בכלל לספר לו.

"מה שעברת זה לא קל, את לא חייבת לשתף אותי, אבל זה חשוב שתדברי עם מישהו על החוויה שעברת" הוא אומר בחיוך כנה, ומניח על הדלפק מספר כרטיסי ביקור של פסיכולוגיים.