פרק הבא ב-25 כוכבים❤️
"מה דעתך על הבית עד עכשיו?" שאלתי.
"לא משהו." היא פורצת בצחוק שקט כיאלו סיפרתי את בדיחת השנה.
"מה לא משהו בו?" שאלתי, גבותיי עלו ברפלקס.
"הוא מפחיד מידי, שחור מידי." היא מרימה אלי את מבטה הבוחן.
משהו בהבעתה נראה נוח ורך יותר משהיה קודם.
"סלח לי, אדוני." מתפרץ פתאום אחד מחיילי הנאמנים ביותר, רון.
"כן רון?" שאלתי, מזיז את מבטי אליו.
"פרצו למפעל." מלמל, בדאגה.
"מה?" שאלתי עוד הפעם, לא בטוח ששמעתי נכון.
"פרצו למפעל." חזר על אותו הדבר.
זואי מהצד מציצה אלי.
"תרצה שאלך הביתה? הדרך לא כזאת ארוכה.. אני ארוץ." חייכה חיוך קטן וקמה על רגלייה.
"לא." קבעתי.
"את לא הולכת ברגל." הוספתי בכעס.
"רון תתקשר אל ג'יימס תגיד לו להגיע לשם עכשיו."
אני מנסה להסתיר את הנהמה שנבנית בחזי, אני רותח, כי ידעתי שזה יקרה, והייתי דפוק מספיק כדי לחזור הביתה.
"אני לוקח אותך הביתה." קבעתי ויצאתי אל עבר המכונית.
"לא." היא קובעת והולכת לכיוון השער.
"זואי." אני נוהם, לא שולט בעצבים.
"מה ניקולאס?" ממלמלת ולא מסובבת את פנייה אלי
"את לא אשמה בזה שפרצו למפעל, עכשיו תעלי לרכב המזויין." קבעתי.
"בסדר." היא נאנחת, משחררת נהמה קטנה ופוסעת אל עבר המכונית, אני לא שולט בזה ומגחך, מה לעזאזל רומן עשה באותו זמן.
רטט מזמזם בכיסי, שיחה מג'יימס, כמובן.
"התקשרת כדי להגיד לי שאני אשם?" אני חושק את שיניי.
"אני מתקשר כדי לשאול איפה אתה, לעזאזל?" צועק.
"לוקח את זואי, הביתה." אני מסביר.
"בוא כשאתה מסיים." ממלמל ג'יימס בעצבים.
עליתי על המכונית ונסעתי אל עבר ביתה.
"אני מצטערת, לא שמתי לב שנרדמתי." היא מושכת בכתפיה, הבעה מתנצלת על פניה, והחרטה חרוטה על פניה.
"אמרתי מקודם ואני אגיד שוב, זה לא אשמתך." אני קובע, בוהה בה לכמה שניות ומסיט את עיניי ישר אל הכביש.
"תודה." היא ממלמלת, הבעת פניה עדינה.
"סלנה בסדר?" אני תוהה.
"היא יותר מבסדר, היא מזכירה לי את אימי." היא ממלמלת ומחייכת לפתע, כיאלו נזכרת בזיכרון ישן.
"אני שמח."
"אתה לא נראה שמח במיוחד."
שאר הנסיעה עברה בשקט
"תשמור על עצמך." היא אמרה. עיניה שוב עליי, פי מתעקל לחיוך קטן.
חיכיתי שתיכנס לביתה ולאחר מכן לחצתי גז ונסעתי במהירות למפעל.
כל הזיכרונות מצרפת עולים לי כשאני מביט אל הבר המוכר, כמו אוכל מקולקל מהקיבה.
עד שרטט נשמע בכיסי.
"אני בנסיעה." אני אומר בשקט, בולע את הכאבים.
"כן אני שומע, שמת בבית את ארוסתך..?" מלמל ג'יימס בלעג.
"כן."
"יש לך הזדמנות להתחרט, ולא להתחתן עם זונה ברזילאית?" מגחך.
אני מאגרף את אצבעותיי בעצבים ומנתק.
ESTÁS LEYENDO
האובססיה שלי
Romance״רגע״ התחנן. "פאק, אני מצטער! תן לי להתנצל!״ מלמל בפאניקה והרים את ידיו. המילים שלו הפכו לרעש מטריד בראשיי, אני לא אסבול את זה שמשקרים לי. החיילים שלי אמורים להגן על אחיי, זה העבודה הדפוקה שלהם. הנחתי סיגריה בין שיניי ואת אצבעותיי על ההדק אך לפני ש...
