סתם פרק שרציתי לשתף, כי למרות שזה נראה שאני ולילה מכירות שנים, אבל אנחנו ראינו פיזית אחת את השנייה רק פחות משבוע.כן. מה ששמעתן.
אז איך הכרנו ולמה אנחנו מדברות כאילו אנחנו מכירות הרבה יותר זמן?
קיי, אז הכל התחיל כשנפגשנו לפני שנה (קצת פחות) במחנה קיץ (הייתי בישראל באותו זמן). התחלנו לדבר, והבאנו שאנחנו באותם פאנדומים בערך (היא עדיין לא סלחה לי שספיילרתי לה את הסוף של מפוצלים, ואני לא מצטערת). התחלנו להתחבר ולדבר, ואמרתי לה שאני אעזוב לשנה לאיטליה (תזכרו את הפרט הזה). הבנו גם מתישהו שנילמד באותו ביהס. אחרי השבוע (פחות) הזה הקשר ניתק. כעבור חצי שנה בערך (הייתי כבר באיטליה) לילוש מצאה את החשבון וואטפאד שלי, הצלבנו פרטים והבנו שאנחנו מכירות. עכשיו הקשר מתחזק, ואני מניחה שכשאני אחזור הקשר יתחזק, וניפגש, ונפגשו את החברות האחרות של השנייה והכל.
בקיצור, לילוש, מחכה לפגוש אותך!
עכשיו לחלק השני, למה אנחנו מתנהגות כאילו אנחנו מכירות שנים?
אז ככה, אין באמת סיבה, פשוט דיברנו מלא (גם בוואטפאד וגם במחנה קיץ) וזה מרגיש כאילו אנחנו מכירות יותר...
אני יודעת שזה סיפור מוזר, אבל לא סתם קוראים לזה ׳יומני הווירדו׳. סתם משהו נחמד לשתף
(סתם לדעת, אחותי אפילו לא ראתה את לילה פיזית!)
עכשיו מקרה מצחיק:
*אנחנו על סירת פדלים עם עוד כמה בנות מהכיתה שלי לילה מדוושות כמו לא יודעות מה ומתקדמות קמש לשעה*
*המדריכות באות עם סירת מנוע או איך שלא קוראים לזה. נו...הסירה הממונעת*
מדריכות: מהר יותר! אתן יכולות! מה אתן?!? צבות?!?
אנחנו: סליחה?!? הרגליים שלנו מתות! למה יש לכן סירת מנוע?
מדריכות: *מתחילות לגמגם* כי...כי...אנחנו צריכות לשמור עליכן. ביי!
*הולכות לבדוק את הקבוצה הבאה*
גאד!המחנה קיץ ההוא היה א י י ק ו נ י !
