נקודת מבט- לונה
״מתאו מה לעזאזל אתה עושה?״ שאלתי כשראיתי אותו במטבח, ״אני מכין סלט״ אמר בכל גאה וחיוך עלה על פני, ״יותר נכון שורף אותו״ אמרתי והצבעתי אל הכיריים, מסיבה לא מוסברת שם קערת הסלט הייתה מונחת.
״פאק..״ הוא מלמל ולאחר מכן מספר קללות באיטלקית ברחו משפתיו, הוא הוריד את הקערה מהכיריים במהרה וזרק את תכולתה לפח.
״אני פאקינג רעב״ הוא סינן, ״וחשבת שסלט שרוף יספק אותך?״ שאלתי משועשעת.
״בוא, אני אכין לך טוסטים״ אמרתי וניגשתי למטבח, מתאו הוציא נקניקים מהמקרר ואת שאר המצרכים שביקשתי ממנו.
״איפה הבנים?״ שאלתי, השעה הייתה 09:00 בבוקר, אני מנחשת שהם יצאו למשימה ומתאו נשאר לשמור עליי, פאקינג בייביסיטר על המרינו החדשה.
״יצאו למשימה, הרוסים הורידו לנו את אחד הרוקחים המצליחים ביותר שלנו, פאקינג רוסים מזויינים״ הוא נהם, ״הם יחזרו לקראת הערב, זה יקח זמן״ הוא אמר בחיוך מנחם.
תמיד העציב אותי שדמיאן יצא למשימה ארוכה, בריאנה חזרה לביתה לאחר החתונה, כששאלתי את אנזו מה הייתה הסיבה הוא לא סיפר לי, לא שבריאנה סיפרה משהו בעצמה, היא אמרה שהיא תסביר בהזדמנות. כרגע אנחנו מדברות בטלפון כל יום.
״זה בסדר, נעשה יום כיף״ אמרתי בחיוך ערמומי, ״על מה חשבת?״ הוא שאל בחשש, ״אולי נצא לסיבוב בעיר? לא יצאתי כבר הרבה זמן״ אמרתי בבקשה.
״תני לי רגע״ הוא מלמל והלך לסלון, כנראה מבקש רשות מדמיאן.
מתאו חזר והכניס את הטלפון שלו לכיסו, ״בסדר, נאכל ונצא״ הוא אמר, קפצתי עליו בחיבוק, ״תודה!!״ מלמלתי, התנתקתי ממנו וחזרתי אל הטוסטים.
מתאו לקח שתי צלחות ושם על השולחן, הוא התיישב ואני לקחתי את הטוסטים איתי, מחלקת אותם לשנינו.
התחלנו לאכול, אהבתי ימים עם מתאו, למרות ההתחלה המאוד רעועה שלנו, הצלחנו לשקם את הקשר שלנו, אני מרגישה כאילו שהוא החבר הכי טוב שלי.
טוב חוץ מדמיאן.
״אני עולה להתארגן״ אמרתי וקפצתי מהכיסא הגבוה, מתאו המהם ואני עליתי לחדרי.
בחרתי חולצה קצרה ושחורה שמראה את בטני, עם מחשוף שמשאיר טעם של עוד, היא נצמדת לגופי כמו עור שני.
לבשתי מכנס עור שחור שהדגיש את קימורי ועליו כמובן את חגורת הנשק שלי, עליה כמו תמיד ארבעה סכינים, ושני אקחים תחובים בשיפולי גבי.
YOU ARE READING
The last dance of revenge
Romanceהוא יצא מרכב והתקדם אל המושב האחורי בו ישבתי ופתח את הדלת, זזתי אחורה ונדבקתי לדלת בצד השני של הרכב אך הוא נכנס אחרי ומפית הייתה בידו, ״בבקשה לא״ אמרתי בקול חלש. הוא היה לבוש במסכה על פניו ולא יכלתי לזהות אותו אך עיניו היו גלויות ומבט רצחני עבר בהן...
