פרק 21

252 39 8
                                    

הארי

הסתכלתי על חלון חדרי, מסתכל על הים.
טוב, לא ממש על הים, יותר על המזח ועל הדמות היושבת שם.
ידעתי שזה לואי, הוא נהג לבוא לשם כל לילה. אני לא יודע למה הוא שם בכלל כל הזמן.
בהתחלה חשבתי שהוא ממש אוהב את הים ולכן הוא הולך לשם מידי לילה אך זה מרגיש לי שיש משהו אחר, סיבה אחרת שבגללה הוא הולך לשם.

יצאתי מהבית, סוגר אחרי את הדלת ומתחיל ללכת אל אותו כיוון בו לואי נמצא.
הלכתי על המזח בשקט, לא רוצה להבהיל אותו והתיישבתי לצידו, גורם לו להסתכל עלי במהירות ולהחטיף לי אגרוף לפנים.
החזקתי את אפי שכאב מהמכה והרגיש כאילו הוא הולך לנשור.

"בשביל מה זה היה טוב?!" שאלתי, נאנק בכאב.
"נבהלתי בגללך. פעם הבאה אל תבוא ככה כמו חתיכת דפוק." אמר בקרירות, מסתכל על הים בלי שום הבעת חרטה.
"לא רציתי להבהיל אותך."
"עשית ההיפך." הוא הסתכל לעיניי ואני אל שלו.
דפיקות ליבי הואצו ופרפרים השתוללו בבטני.

הוא החזיר את מבטו אל הים ועצם את עיניו, נרגע לשמע הגלים שלא פסקו מלשטוף את חול החוף.
הרגשתי בחלום. כאן, על המזח, עם מישהו שנראה כמו מלאך ואני.
אם יכולתי לעצור את הזמן, הייתי עושה את זה כאן ועכשיו.
הסתכלתי לשפתיו שלא התחבאו ממני לעומת עיניו, שעשו הכל בכדי להתחבא מפני.
הן היו יפות, דקות ורכות, המתאימות בשלמות לפניו.

"בן כמה אתה?" שאלתי, רוצה לדעת עליו קצת.
"אמרתי לך שזה לא עניינך." הוא ענה בקול קר.
"למה אתה לא מסכים להגיד לי שום דבר?" שאלתי, טיפה מיואש.
"כי לא בא לי לענות! תפסיק לשאול שאלות וככה לא תהיה מיואש או מאוכזב מכך שאתה לא מקבל תשובות!!" הוא צעק, מתעצבן בשנייה.

"אתה מסקרן אותי, זה למה אני שואל!" צעקתי עליו גם כן למרות שמשהו בתוכי אמר לי לא לעשות זאת.
"בעיה שלך! אל תכניס אותי לבעיות המזוינות שלך!!" הוא צעק והתחיל ללכת בחזרה אל מתחם הצימרים.
"אני רק שואל למה אתה לא אומר או משתף שום דבר, זה הכל!!" צעקתי אליו.
"ואני רק לא רוצה לענות!" הוא אמר, עדיין ממשיך להתקדם ולא מסתכל לאחור, מרים את ידו לאוויר ועושה לכיווני אצבע שלישית.

"מה הבעיה שלך?!" צעקתי ביאוש והוא עצר באחת.
ההבעה שלבשו פניו ברגע שהסתובב הייתה יותר קרה וכועסת ממה שהייתה קודם, אם זה בכלל אפשרי.
הוא התקרב אלי בצעדים גדולים ומהירים, גורם לי לעצום את עיניי בחוזקה בגלל הפחד שיתקוף.
כשהיה קרוב אלי והייתי בטוח שיביא לי עוד אגרוף לפני, הוא עצר. נשימותיו הכועסות הורגשו  על שפתי ופתחתי את עיניי לאט לאט, מסתכל עליו.
פנינו סנטימטרים ספורים אחד לשני.
דפיקות ליבי הואצו לקצב לא נורמלי, הפרפרים בבטני השתוללו במהירות והחבל בבטני נקשר ונקרע פעם אחר פעם במכה מענה.

"אתן לך עיצה לחיים," הוא לחש, "אם אתה לא יודע מה אנשים עוברים, אל תשאל אותם מה הבעיה שלהם. היא יכולה להיות גרועה יותר ממה שאתה חושב."

Love.. Is Only For The Brave (L.S)Where stories live. Discover now