אני לא יודע איך להרגיש לגבי זה, אני מקווה שזה הולך להישאר ככה.
מחשבותיי נעצרו ששלחו לי הודעה, לקחתי את הטלפון וראיתי שזה היה נייל.
'עוד כמה דקות אנחנו אצלך.'
מה?
'מי זה אנחנו?'
שלחתי לו.
'אני וחבריי, כמובן.'
הוא שלח ליבי הלם בחוזקה, לא בבקשה שלא. אני לא רוצה, אין לי כוח אליהם. לא בא לי לראות אותם.
הורדתי את הפיג'מה מגופי, הסתכלתי על הגוף שלי וחשבתי אולי אקיא טיפה, שלא יחשבו שאני שמן מידי. לא הקאתי שלושה ימים הבטן בטח גדלה.
הלכתי לשירותים והכנסתי את שני הזרתות שלי לפה שלי עמוק לתוך הגרון, השתעלתי והוצאתי את כל מה שיכלתי.
הרגשתי סחרחורת ענקית והוצאתי את אצבעותיי מפי ונשמתי כמה נשימות עמוקות כדי להרגיע את עצמי.
התרוממתי והכל הסתובב לנגד עיניי, הורדתי תמים ויצאתי מן השירותים.
הלכתי למקלחת כדי לרענן את עצמי. אני נאנח שהמים פוגעים בגופי, אני שותף את הגוף שלי ואז מסכן את גופי, אני שותף את הסבון, ומרגיש טהור לרגע, מנקה את כל הפחדים, רגוע שליו, אין חרדות. אך שאני יוצא מן המקלחת הכל חוזר אליי ואני רק רוצה לחזור למקלחת שוב.
אני יוצא מן המקלחת ונכנס לחדרי שוב, אני פותח את הדלת ונכנס לחדרי, אני מתנגב ולוקח בגדים.
אני מתלבש בבוקסר, בחולצת בית ספר לבנה ומכנס גדול ושחור.
אני מסרק את השיער שלי שיהיה ישר ויוצא מן החדר.
אני הולך ולא אומר מילה לאף אחד ופשוט יוצא.
אני מחכה בחוץ לנייל וחבריו וקולט מכונית מתקדמת לעברי, אני מתקדם אליה ופותח את הדלת האחורית ורואה את ליאם, זאין ונייל יושבים שם ונייל מסתכל עליי בחיוך מעושה, אני מגלגל את עיניי ועובר לקדימה, לפני שאני נכנס אני נושם עמוק ופותח את הדלת ובלי להסתכל על הארי אני מתיישב וסוגר את הדלת.
בהמשך הנסיעה אני והארי לא מדברים, לא מביטים, לא צוחקים עם הבנים מאחור ובמיוחד לא בנינו.
כשהארי מחנה את האוטו שלו, אנחנו יוצאים ונכנסים לבית הספר.
אני מסתכל על המבטים המופתעים של שאר התלמידים בבית ספר ומשפיל את מבטי, אני עדיין לא יודע איך להרגיש לגבי זה.
אולי זה הכל הצגה והם משחקים אותה נחמדים פתאום?
"תראו תראו, הנה לואי טומלינסון מסתובב עם הבריונים שלו, מה קרה? החלטת להתבגר סופסוף?"
טיילר וג'וש התקדמו אלי ונתקפתי בלחץ.
"א-אני לא-"
"אל תתערב, טיילר." הארי קטע אותי, למה הוא נחמד אלי?
"הארי מגן על החננה הקטנה, זה חדש." ג'וש הוסיף בחיוך שטני והביט בכולנו.
"תלכו מאיתנו או שאני אזיין אתכם." הארי התקרב אליהם באיום ובלעתי רוק.
טיילר הסתכל על ג'וש וראיתי שהיו לחוצים טיפה.
"עזוב, שלא נדבק במחלה שלהם." טיילר אמר לג'וש ושניהם הלכו.
המשכנו ללכת ולא הפסקתי לחשוב על הסיטואציה.
לי ונייל היה פיזיקה אז התקדמנו ליתה והתחלנו ללמוד.
השעתיים הראשונות נגמרו והלכנו לחדר הקפיטריה ובפעם הראשונה שאני הולך לשבת בשולחן שלהם.
התקדמנו לשולחן ולא הייתי בטוח אם לבשת, הארי ראה זאת אך כמובן שיתן לי לבשת איתם בדרכים שלו...
"סתכלו מי בא לשבת איתנו, הפרינססה האגדית." הארי אמר והחלטתי לשחק במשחק הזה שלו. "אני ולא אחרת." אמרתי בחיוך מתחכם והתיישבתי לידו הוא בחן אותי ולרגע גיכח והניד בראשו בזמן שהתחיל לאכול.
הייתי רוצה לדעת על מה הוא חושב.
בהמשך היום אני והארי גירינו אחד את השני, במבטים ובמילים.
אחרי היום הזה יצאנו מהבית ספר הבנים הלכו למכונית של הארי ואני הלכתי לכיוון השני, לביתי.
"לואי, אתה לא בא?" נייל שאל אותי ואני הסתכלתי עליו בבלבול. "לאן?" שאלתי "איתנו, אנחנו הולכים לבית שלי כמובן!" הוא אמר בפשטות כאילו שאני יוצא עם חברים כל יום.
"אמ, לא תודה-" ניסיתי לסרב אך נייל קטע אותי. "קדימה לואי, זה הולך להיות כיף!" נייל קרא ולקח את ידי.
כשהתישבתי ליד הארי שוב, כמו בהלוך, הארי גלגל את עיניו והתחיל להתלונן. "נו, למה הבאת אותו לכאן?" הוא נאנח. "תעשה לי טובה, אני יודע טוב מאוד שאתה אוהב שהתחת הזה שלי נוגע לך במושב." אמרתי ואחזתי לעצמי בישבן. הארי בהה בי לכמה זמן לפני שהחזיר מבטו לכביש והתחיל לנהוג.
חייכתי, ואולי לרגע אחד, לא הרגשתי רע עם זה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
