מימס מחיי

145 - וגם, וואו.

אוקיי. אוקיי. אתמול הייתי בנסיעה הכי כיפית שאני חושבת שהשתתפתי בה, ובכללי היה יום מדהים. או יותר לילה. או ערב. משהו.

בתור התחלה, קרה משהו די מוזר כשעצרנו בבית של סבא וסבתא שלי לפני חזרה הביתה (לסבתא של היה יום הולדת וזה).
אז הלכתי להביא שרשראות ששכחתי שם, וברגע שלקחתי אותן הסוגר של אחת מהן השתחרר.
ניסיתי לתקן את זה, ואז ירדתי למטה ובטעות הפלתי עציץ עם אדמה ופרחים.
הלכתי להביא מטאטא ויעה כדי לנקות אתזה - הידית של היעה נשברה כשלקחתי אותו.
אבל בסוף סידרתי אתזה. בערך.
ואז, כשיצאתי וסגרתי את הדלת, המטאטא נפל:/

כן. אממ. אוקיי.

ואזזזז האוטו לא התניע! ווהו!
אבל זה הסתדר איכשהו.
נסענו איזה עשרה מטרים, עד שאמא שלי שמה לב שהשמשה מלוכלכת. היא ניסתה לנקות אותה עם המגבים, אבל זה לא עזר.
עצרנו בצד, וניגבנו את השמשה עם מגבונים ונייר.
אבל, שוב, השמשה התלכלכה - היה כזה כתם של טשטוש שחזר, לא משנה מה.
ניגבנו שוב את השמשה.
היא שוב הפכה למטושטשת.
אמא שלי שאלה אם למישהו יש מים בשביל זה, בן דוד שלי אמר שאפשר לשפוך קולה על השמשה.
וזה מה שעשינו.

זה היה כזה, מנקודת המבט של צופה מהצד - ילד שופך קולה על שמשה של מכונית, אישה במושב הנהג מצביעה על הזכוכית, שלושה ילדים מצחקקים מאחורה.

אבל הקולה עבדה! ככה זה נראה אז.
התקדמנו עוד קצת, והשמשה שוב נעשתה מטושטשת.
עצרנו בתחנת דלק וכזה ניגבנו אותה עם מגב, אבל זה לא עזר כי לא היה לנו עם מה לייבש.
יצאתי מהאוטו עם גליל נייר טואלט שבקושי נשאר ממנו משהו, וניגבתי את השמשה - חה, כמות הפעמים שאני כותבת "שמשה" - עם זה ועם הידיים.
זה. לא. עזר.
הצעתי לבקש עזרה ממישהו בתחנה, ואמרו שזה בגלל האדים ושצריך להפעיל את המפזר אדים. אמא שלי אמרה שהיא כבר הפעילה אותו.
מישהו אחר אמר שהיא צריכה לשים את המזגן על חום, וזה עבד. האדים נמסו. סוף טוב.

אה, אחר כך בן דוד שלי לא מצא את האוזניות וחיפשנו אותן במשך מלא זמן, והמשכנו להתפוצץ מצחוק כל הדרך.

אבל, סוף טוב!
חוץ מבחינת השרשרת שלי שעדיין לא מתוקנת^~^

תודה רבה לכל מי שהיה לו כוח לקרוא את זה למרות שזה די חסר טעם. יאיי.