- הספר הוא ספר שני בדואט : נסיך הכתר. אם לא קראתם מומלץ לקרוא קודם אותו בשביל להבין את הספר הזה. -
היא בגדה בלילה שבו הוא אהב אותה.
הותירה אותו לדמם את הפצעים החוצה.
כעת היא שוב בבית, מגלה שהאיש שלמענו עשתה הכל חי.
היא נואשת לחזור אל האיש שהותירה...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
- פאנג -
אסורה.
האישה היפהפייה ביותר בעולם אשר יושבת על המיטה ללא בגדים מולי, אסורה.
היא הייתה אסורה עליי לפני 10 שנים, לפני 4 שנים, היום, מחר ועד סוף ימי חיי היא תישאר בגדר האסור.
הנסיכה אמירה ד'אנג'לו היא אסורה.
אבל בכל מקרה אני מוצא את עצמי לוקח אותה.
לוקח את האסור עליי.
עיניה החומות מוארות באורו של הירח וגופה השזוף נראה אלוהי, שערה גולש ומעז לכסות מעט ממנה.
הלב שלי מחסיר פעימה אחר פעימה כשאני מביט בה, סוקר אותה, טורף אותה בעיניי.
"את רוצה לצעוק?" אני שואל ומתקרב אליה, "את רוצה להעיר את כולם?" היא לא זזה ממקומה, אמירה נשארת במקומה בעוד פניה מביטות בי בהתגרות משגעת וחושנית. "חושב שתצליח?" מערערת, "יפה שלי, אני לא חושב. אני בטוח."
"מילים גדולות." אפינו נפגשים.
החדר הקטן כבר מזמן התמלא בניחוח המיני והזיעה, החלון הקטן מספק אוויר אשר מנגב את הזיעה שמצטברת על גבי מצחי.
האישה הזו תהיה הסוף שלי.
אני גונב אותה לנשיקה. גונב, חומד לעצמי את השפתיים האלה שלה. השפתיים שנחות בצורה מושלמת על שלי כאילו נועדו להיות שלי. אבל רק בכאילו. כי היא לא יכולה להיות שלי.
הטעם שלה עדין, העור של רך וחלק, ריח הוורדים ממלאים את אפי וגורמים לדמי לזרום במהירות רבה יותר.
החזה שלי מתהדק בעודה מנשקת בחזרה.
הידיים שלה כבר מזמן עזבו את השמיכה ועברו לאחוז בפניי. אותה מחשבה מתנגת בראשי שוב ושוב , אני מנשק אותה. אני אמרתי את שמה. אני פאקינג נוגע בה.
היא מרשה לידיה לטייל על גבי חזי ומתחילה לפשוט מעליי את החולצה שעוד נותרה. מבלי לנתק את הנשיקה שלנו אני עוצר את ידיה מלהמשיך לגעת ומעלה אותן בזהירות ללחיי.
"כאן." אני לוחש לה, "אני רוצה שהידיים שלך יגעו בי כאן." הלב שלי דופק בפראות בעודה משאירה את ידיה ומקרבת את עצמה יותר אליי.
