- הספר הוא ספר שני בדואט : נסיך הכתר. אם לא קראתם מומלץ לקרוא קודם אותו בשביל להבין את הספר הזה. -
היא בגדה בלילה שבו הוא אהב אותה.
הותירה אותו לדמם את הפצעים החוצה.
כעת היא שוב בבית, מגלה שהאיש שלמענו עשתה הכל חי.
היא נואשת לחזור אל האיש שהותירה...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
- אוריאן-
"אני שם לו סוף."
הלב שלי הולם בפראות בתוך גופי, ראשי מסוחרר.
מה ניק עושה כאן? לא. איך לעזאזל הוא נכנס לכאן?? חשבתי שהארמון הוא מקום מאובטח, אז איך?
"ניק בבקשה ממך, אתה אחי הגדול, אני מבקשת ממך, תוריד את הפגיון ונדבר על זה." אני מנסה את מזלי.
"לדבר? על מה יש לדבר כבר? אוריאן, אני מנסה להגן עלייך, לשמור, כמו שאבא ואמא רצו."
"אבל אני כבר מוגנת!" הוא מזעיף את פניו, "איתו? עם האחד שגרם לך לרדת במשקל ולהיות בדיכאון!?"
"אתה היית האחד שגרם לי לסבול! אני רציתי ללכת בחזרה, אבל אתה המשכת לנעול אותי. ניק, בבקשה ממך, בוא נדבר על זה בצורה נורמלית."
לא מקשיב לי, במקום הוא מקרב את הפגיון קרוב יותר לצווארו, "זה הכל באשמתך." הוא אומר ללוקאס, "איך זה בדיוק אשמתי? זה לא אני שגורם לה כרגע לבכות."
"ניק...." אני חוזרת, "אתה פגעת בה."
"אני זו שפגעה בו!"
"לא אכפת לי, אני צריך לשמור עלייך."
הוא ממשיך להתעקש בדעתו וגורם לדמעות להמשיך לצוף.
הפגיון נח קרוב יותר לעורו וכמעט קורע אותו, "ניק!" אני לוקחת צעד קדימה, "שמש, תשארי שם. אל תזוזי." העיניים שלו מתמקדות עליי, "בבקשה אל תעשה את זה ניק." אני לוחשת, "אני אוהבת אותו בבקשה ממך."
הקול שלי כמעט ונעלם, עיניו של ניק עוזבות את לוקאס ומתמקדות בי, לוקאס ממהר לנצל את העבודה הזו ומכה אותו בחוזקה בבטן, גורם לו להתקפל.
כשהחוד מתרחק מצווארו, הוא אוחז בזרועו ומפיל אותו לארץ, שולף את הפגיון מידיו וממהר לעברי, ידו של לוקאס סביב גופי בצורה מגוננת.
"שמור מרחק!" לוקאס נוהם לעברו, ניק מניח את ידו סביב הכתף שלו בכאב, "אוריאן," אני אפילו לא מסוגלת לשמוע אותו, אני קוברת את פניי בגופו של לוקאס.
"שומרים! שומרים!" הדלת נפתחת במהירות ושומרים נכנסים פנימה. "תאזקו אותו, ותכניסו אותו לתא הראשון שאתם מוצאים." לוקאס זורק להם הוראות .
