ליאו שטף את ציפורניו המדממות, הוא שנא כשזה קרה לו, כשהוא אכל את העור סביב הציפורניים שלו יותר מדי עד שהוא נפצע ככה. המים הצלולים התחילו להיות אדומים וגרמו לליאו לרעוד מעט, האצבעות שלו כאבו לו וראשו התחיל להסתחרר, הוא שנא את מראה הנוזל האדום.
"אתה בסדר?" הוא שמע קול עמוק מאחוריו שגרם לו לקפוץ במקומו ולהתיז מעט מים על הקפוצ'ון האפור כהה שלו.
"מה-מה אתה עושה כאן?" הוא גמגם מעט, חש משותק מהעיניים הירוקות שננעצו בו מהכניסה לשירותים.
"אתה רוצה שאשקר, או שאגיד את הסיבה האמיתית שאני כאן?" הוא אמר, מתקרב קצת, חיוך קטן על פניו וליבו של ליאו החסיר פעימה. שחור העיניים סגר את ברז המים לפני שפנה אליו שוב, עיניו השחורות נדבקו לרצפה.
"סיבה אמיתית בבקשה" הוא מלמל בשקט. הייתה שנייה של שקט לפני שהוא התחיל לדבר.
"דאגתי לך" הוא אמר, הולך לכיוון ההפוך מהנער מה שגרם לו להרים את ראשו בבלבול.
רוי לקח פיסת נייר טואלט והלך לעמוד ליד הנער, עיניו לא מראות כלום אלא כנות.
ליאו הרים את ראשו במבוכה, נמנע מקשר עין. "זה בסדר" לחש רוי, האווירה הייתה מתוחה.
הוא לקח את ידו של הנער הקטן בידו בעדינות, והרטיב את פיסת הנייר לפני שהניח אותה על אצבעותיו בעדינות כזו, כאילו היה עשוי מחרסינה. ידו הפנויה של רוי תפסה את סנטרו של ליאו, הרימה אותו, עיניו בגוון הירוק פוגשות את השחורות שלו. ראשו של ליאו הגיע כמעט עד מתחת לצווארו של רוי, אז הוא היה צריך להוריד מעט את ראשו כדי להביט בעיניו השחורות היפות.
רוי התקרב קצת יותר, ליאו כמעט הקיא מרוב לחץ.
רוי הצמיד את מצחו אל מצחו של ליאו, אפיהם נוגעים מעט.
"אתה לא רוצה את זה רוי" אמר הצעיר בעצבנות. הם היו קרובים מדי.
רוי היה קרוב מדי.
הייתה תחושה כאילו עיניו יכלו לראות את כל הסודות האפלים ביותר של ליאו, כאילו המבט שלו יכול היה לגרום לליאו לשפוך את ליבו החוצה.
"אולי כן," הוא אמר, קולו יציב, בניגוד גמור לסערה שהשתוללה בתוכו.
"אני לא יכול לתת לך את מה שאתה רוצה, אני לא יכול לאהוב, אני פאקינג לא יכול להרגיש כלום" הוא רצה כל כך לבכות עכשיו, הוא באמת רצה זאת.
"אה, כן, שמעתי על הילד שלא מרגיש" היה קצת בוז בקולו של רוי, ודמו של הילד בעבע מכעס. הוא דחף אותו, והתרחק ככל האפשר בחדר השירותים הקטן. "אתה לא יודע כלום עליי, שלא תעז לדבר איתי ככה" הוא צעק, הוא כעס, זה כמעט נראה כאילו העיניים השחורות שלו מלאות באש. "אני מצטער" אמר המבוגר יותר, וזכה לצחקוק מלא בוז מהצעיר. "לך תזדיין" הוא ענה, מלא זעם.
הוא יצא מהשירותים, דמותו הקטנה התרחקה עם כל צעד שלו. "אני מצטער" רוי מלמל לעצמו.
הוא הרס הכל.
YOU ARE READING
numb
Romance~גמור~ ליאו לא הרגיש כלום בחמש שנים האחרונות. הוא לא בכה כבר שלוש. ליאו היה כלום,הוא היה רק צל,רק גוף,רק תזכורת תמידית וכואבת על האדם שהוא היה פעם. העיניים השחורות שלו היו רדופות,הן היו רק זוג חורים שחורים של כאב תמידי ובלתי נגמר ושל ריקנות שלעולם ל...
