הטעות של חיי

״החיים הם כמו אופניים, בשביל שהם לא יפלו צריך להמשיך לפדל.״

פקחתי עיינים לחריץ קטן, האור היה כל כך בוהק זה היה כאילי מישהי שם לי את השמש בפנים.
ניסיתי להתיישב לראות איפה אני.
נאנקתי בכאב, הרגשתי שכל הגוף שלי החליט לא להקשיב למוח יותר.
מישהו קם לעברי מכיסא שהיה בקצה החדר,
וליטף לי את הראש הרגשתי מוגנת,
הרגשתי שלמישהו אכפת.
פקחתי עיינים סוף סוף עד שכבר יכולתי לראות לא במטושטש,
זה היה טוני?
או שאני הוזה לגמרי.
התמקדתי בפנים שלו וזה באמת היה טוני!
הסתכלתי מסביב והבנתי שאני במיטת בית חולים,
ניסיתי לדבר אבל לא יצא שום קול מהגרון שלי.
טוני התיישב על המיטה שלי ונראה נבוך בטירוף,
״התעלפת״ הוא התחיל להגיד,
ואז פרצתי בבכי.
בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים שלי,
והוא החזיק לי את היד ״הכול בסדר אליס,
באמת שכן״ הרמתי את המבט שלי והוא היה נראה כל כך שלוו.
״ מה קרה לי?״ שאלתי אותו למרות שהייתי דיי בטוחה שאני יודעת את התשובה.
״ שתית יותר מידי והתעלפת,
לקחתנו  אותך לפה אחרי עשר דקות שלא הגבת לכל מה שעשינו״
התחלתי להזכר במה שקרה לילה לפני, או שאולי עבר יותר זמן מזה?
״כמה זמן אני פה?״ שאלתי בחשש מהתשובה,
״ לפני עשר שעות הבאנו אותך לפה,
למה זה משנה?״
״עשר שעות? עברו עשר שעות?״ שאלתי בכמעט פניאקה מוחלטת.
״וואו וואו תרגיע אלופה, את הורעלת מאלכוהול לרוב לוקח יותר זמן מזה להתאושש״
ואז ניזכרתי במשהו אחר שהוא אמר ׳אנחנו׳
״מי זה אנחנו?״  טוני הסתכל עלי במבט מבולבל,
״אמרת ש ׳הבאנו׳ אותך לפה מי זה הבאנו?״
טוני הבין ונראה חושש להגיד מי זה,
״ אני, ג׳ול, ניילו ו...״ הוא לא השלים את המשפט אבל אני ידעתי מי עוד היה שם ״וסאם נכון?״
טוני הנהן בראשו במבט נזהר מעוד.
ואז נזכרתי במשהו אחר,
״שיט! מה עם תומס? הייתי צריכה לאסוף אותו בבוקר.״
״ג׳ול אספה אותו ולקחה אותו לבית שלכם.״
ירדה לי אבן מהלב,
יש לי חברים טובים.