הטעות של חיי

פרק עם תוכן מספר 10

פרק חדש יאיי🤍
מקווה שאתם גאות🐾
אין לי שיר שכדאי לשמוע עם הפרק👹
רק תהנו🌱

נ״מ אליס.

הצלצול הוציא אותי מחלום בהקיץ,
זה תמיד קורא לי בשיעורי היסטוריה.
אני מקשיבה בחצי לא סליחה ברבע אוזן לפרופסור סמית׳ והמוח שלי מתנתק מהשיעור אחרי דקה וחצי.
הצלצול שלוף אותי מבהייה מביכה באוויר,
אספתי את הדברים שלי באיטיות יתר והכנסתי אותם לתיק,
קמתי בזהירות מהכיסא וכמובן שלא משנה כמה לאט אני אקום הגוף שלי לא שיתף פעולה.
מעדתי על השרוך הפתוח שלי וכמעט התרסקתי,
למזלי השולחן היה קרוב עלי והצלחתי לעצור את הנפילה המבישה.
יצאתי מהכיתה בהליכה מהירה ובידיעה שיש לי אוטובוס לעלות עליו עוד חמש דקות,
בשביל להגיע לאימון שלי הייתי צריכה לקחת אוטובוס ואת הרכבת התחתית,
סך הכול לקח לי ארבעים וחמש דקות להגיע מהבית ספר למגרש,
לצערי הרב.
זה היה יום גשום,
טיפוסי לתחילת אוקטובר.
יצאתי בריצה מהבנין הגדול של הבית ספר ורצתי לתחנת אוטובוס.
יופי לא פספסתי את האוטובוס,
זה לפחות,
עליתי לאוטובוס והתיישבתי במקום הרגיל שלי,
הנחתי את התיק שלי על הברכיים והוצאתי את האוזניות,
הלבשתי את האוזניות המפלצתיות השחורות שלי ושמתי לב פתאום שמישהו ואני משארת שתומאס הדביק על כל עיגול אוזניה עיינים זזות.
גיחכתי בשקט ולבשתי את האוזניות כמו שהם,
לקחתי את הטלפון הדלקתי אותו ואחרי דקה וחצי של האבקות בטלפון שלא יכנס לי לאפליקציות מוזרות הצלחתי לשים את הפלייליסט ליום גשום שלי,
כן-יש לי פלייליסט לכל יום בשנה בערך.
ירדתי בתחנה ורצתי לרכבת עליתי במזל בזמן והמשכתי להקשיב לפלייליסט שלי  התו הראשון של Willow הגיע לאוזני והעברתי את השיר מהר,
לא כי אני לא אוהבת את השיר.
כי זה היה השיר שלי ושל סאם,
כן אני יודעת שזה קיטשי אבל זה היה השיר שהיינו שומעים ביחד תמיד.
עכשיו לא יכולתי לחשוב על לשמוע את זה בלי לפרוץ בבכי,
ולא כל כך התחשק לי לבכות מול אנשים זרים ברכבת...
נשמתי שלוש נשימות והורדתי את האוזניות מהאוזניים,
הכנסתי אותם לתיק בצורה מרושלת שידעתי שתעלה לי אחרי זה בתיק שלא יסגר אז פשוט הוצאתי את הספר שלי והתחלתי לקרוא.
מיד שקעתי בספר וקפצתי בבהלה שנזכרתי שאני צריכה לרדת בתחנה הבאה
דחפתי את הספר לתיק וניסיתי בכוח לסגור את התיק,
למזלי בסוף התיק נכנע
אני משארת שאני מכריזה על עצמי כמנצחת!
יצאתי מהרכבת וגל ריחות פגע בי בשיא הכוח,
המשכתי ללכת והיינו צרבו מהריח החזק שסרר בתחנה.
עליתי במדרגות מהרכבת התחתית שתיים שתיים ויצאתי לאוויר,
נשמעתי לרווחה וכל כך שמחתי על חמצן נקי.
זה יום גשום טיפוסי,
הוצאתי מטרייה קטנה מהתיק ופתחתי אותה לפני שיצאתי מהסככה של התחנה,
יצאתי לגשם החזק שהכה במטריה שלי בקצב מהיר וכל כך שמחתי שאין פה אף אחד מהבית ספר,
כל כך נמאס לי מהמבטי רחמים,
נמאס לי מהתלחששויות שניסו להסתיר ממני.
ובעיקר נמאס לי מהתחושת אשמה,
אני רוצה לדבר עם בטי,
וסאם.
אני לא יודעת אם באמת אכפת לי שהוא נישק אותה,
שבוע לפני הנשיקה הרגשתי כבר שהוא ממש מרוחק,
הוא התעלם וסינן אותי.
אולי הוא סתם היה עסוק,
אבל לרגע תחושת הקלה קטנה הציפה אותי.
אני אוהבת את בטי,
והשתכרתי כי הרגשות שלי התקיפו אותי,
המוח והגוף שלי פעלו ביחד בשביל להרוס לי את השבוע הזה.
אז כן,
שתיתי.
וכן שתיתי יותר מידי.
אני ידעתי את זה,
וההרגשה של האשמה גברה,
התנהגתי דוחה,
הוא לא שייך לי!
הוא בן אדם.
אבל אני גם אהבתי אותו.
ואני רוצה שיהיה לו טוב.
אני צריכה לדבר איתו, ואיתה. בדחיפות.
הגעתי למגרש ונכנסתי לחדר נבחרת, הייתה הראשונה שם.
התיישבתי על הספסל ונברתי בתיק אימון שלי בשביל למצוא את הבגדי אימון, שלפתי אותם במאמץ רב ובסוף הצלחתי לבוא את הבגדים ובנוסף את רוב תכולת התיק.
נאנחתי ודחפתי בגולמניות את שאר הדברים.
לקחתי את הבגדים והתחלתי להחליף,
הורדתי את החולצה ושמתי את הגופיית ספות הצמודה שלי ומעליה את החולצת נבחרת,
החולצה הכחולה כהה. גמעת שחורה נפלה על גופי ברפיון נהדר,
הורדתי את הטרנינג האפור שלי מהרגליים והכה בי גל קור רעד עבר בגופי וניסיתי כמה שיותר מהר לשים את המכנסיים שורט הצמודים שלי ולהתיישב מהר על הספסל,
לקחתי את הגרביים התואמים הארוכות ומשכתי אותם עד קו הברכיים,
הוצאתי את הנעלי כדורגל מהתיק ונעלתי אותם מהר,
שיט!
השרוך שלי נקרע,
חשבתי במשך דקה ונזכרתי שאמור להיות לי פה שרוך ספייר..
הלכתי וכמעט צעדתי על השרוך החצי קרוע פתחתי את הלוקר עם המספר 17 ונברתי בלוקר עד שמצאתי את החבילת שרוכים ופתחתי אותה,
אחרי חמש דקות של מאבק עם הנעל והשרוך הצלחתי לנעול את הנעליים בצורה נוחה.
״היי אליס״ דנה נכנסה בדלת וכרגיל נראתה מדהים עם השיער הבלוז המתולתל שלה האסוף בקוקו גבוה,
״היי״ הנהנתי בראשי,
אספתי את השיער שלי לקוקו הכי טוב שהצלחתי להפיק משיער שלא נחפף או במשך שבוע כבר.
עברו עוד חמש דקות עד שהחדר הלבשה התמלא בבנות שהגיעו ולאט לאט נהיה רועש,
״בנות!״
המאמנת לינדסי צעקה מפתח חדר ההלבשה יאאלה החוצה מהר!״
כולנו יצאנו מהחדר בריצה קלה ויצאנו לגשם השוטף אחרי דקה כבר כל איבר בגופי היה סחוט מים.
והתחלנו אימון.

טובבבב אם נהנתם תגידו🪄
ואם אהבתן תשימו כוכב🪩
אני אוהבת אתכם כל כךךך ממש תודה על הערכה🧚🏼‍♀️
משום מהההה הטלפון שלי דפוק אז הכתב יוצא ככה☠️
בכל מקרה🤍
עד הפעם הבאה שאני אחליט שבא לי לכתוב👾
Xoxo🩰

אה ונ״ב אם בא לכם לשתף את הסיפור המוזר שלי אני ממש אשמח🥹
לוב יווווו❤️❤️