פרק 45// עשן ואבק

80 11 36
                                    

כשניקו פקח את עיניו, המחנה היה הומה כשאנשים התכוננו לעזוב. המרפאים כבר העלו את בקנדורף ובוארגארד לכרכרה, והרגיעו את הסוסים, שהיו עצבניים מכל הרעש. ניקו יכול היה לראות קלוש עגלה מרחוק, ליד אוהל האסירים, ללא ספק כדי לסייע בהעברתם בחזרה בבטחה.

ניקו מיד קם על רגליו ועזר למגנס לארוז את מיטות החולים והאוהל. הוא גם ניסה לעזור בדברים אחרים, אבל לא ידע לאן הם הלכו, וכמעט התרוצץ במעגלים עד שאחד המרפאים אמר לו בנימוס שהוא יכול לעזוב. ניקו נלחם בחיוך וברח למצוא את חבריו.

עד שהוא מצא אותם, הכל היה מוכן, ואנשים ניסו להבין באיזו כרכרה לקחת. חבריו קיבלו את פניו בשלום רם, והוא חייך בחזרה כשניגש.

"שמחה לראות שאתה מסתדר," אמרה אנבת'.

"הניתוח לא היה כל כך פולשני, תודה לאלים". ניקו התעסק בצווארון חולצתו, מתנגד לדחף לגעת בצווארו. "כמה זמן עוד נהיה כאן?"

"אנחנו נעלמים עוד שעה, אני מקווה", ענה פרסי. "רק עוד קצת כדי לאסוף את כולם."

ניקו הנהן, ניהל איתם שיחת חולין במשך כמה דקות, לפני שהתנצל, דחף את דרכו בקהל עד שמצא את וויל, עומד ליד קיילה.

"ניקו!" וויל תפס את ידו ומשך אותו קרוב. "איך אתה מרגיש?"

"אה-" נתפס מהמגע שלו, לקח לניקו רגע לחשוב. הוא הנמיך את קולו. "אתה בטוח שאתה רוצה... להיראות ככה? מול המועצה?"

וויל היסס. "טוב, אנשים ראו אותנו מתחבקים, והדברים הגיעו. אז הבנתי שאין טעם להסתיר את זה, אתה יודע?" הוא התכווץ. "כלומר, אם אתה לא-"

"לא, לא, זה בסדר. פשוט הפתעת אותי, זה הכל." הוא השתעל על האבק שעורר כל המהומה. "פרסי אמר שיש כרכרה ריקה, מקום לשישה אנשים. אולי נוכל להשיג את הייזל, ריינה, כמה מהן לבחירתך?"

וויל נאנח. "הו, תודה לאלים. נאלצתי לנסוע עם חאקם ופינקרטון בדרך לכאן. כמעט זרקתי את עצמי מהכרכרה."

ניקו צחקק. "נשמה מסכנה. הייתי מתחנן לסוס"

"כמעט עשיתי." ויל חזר לקרונות, שהיו כולן ארוזות. ניקו יכול היה לראות את הכרכרות של האצולה בצד השני שלהן. וויל נאנח מבעד לאפו, והחזיר את תשומת לבו של ניקו אליו. "אני מרגיש רע כשאני עומד בסביבה. רציתי לעזור, אבל לשומרים כבר היה את כל מה שהם צריכים, ופשוט התערבתי".

ניקו הנהן, הפה מתעוות. "ניסיתי לעזור למרפאים לפני שהגעתי לכאן. זה לא הלך טוב."

וויל צחק צחוק חזק, הבהיל את קיילה, וניקו חייך. למרות אירוע כה אפל, וויל עדיין היה מלא בכל כך הרבה שמחה, וזה גרם ללבו של ניקו להמריא.

☀️☀️☀️

וויל בחר באוסטין ופלטשר לרכוב איתם. הקרונות יצאו לדרך, העגלות משתרכות אחריהם, עם כמה חיילים רכובים על סוסים כדי לשמור עליה. שניים מהם איגפו את עגלת האסירים, מוודאים ששום דבר קיצוני לא קרה.

ואני קם (3)- מתורגם (סולאנג׳לו)Where stories live. Discover now