פרקי בונוס בן ושירי ❤️

פרק 2: בן

חשבתי שראיתי הרבה דברים בחיי, לפחות את רוב הדברים שאדם בן 29 אמור להספיק לראות.
עד שתפסתי את הילדה הקטנה והמופרעת שלי מציצה על אבא שלה, שישב בבית קפה באמצע קניון הומה אדם.
חיפשתי אחריה כל אחר הצהריים מהרגע שהשאירה לי הודעה שהיא הולכת לעשות משהו חשוב ולכן תאחר לארוחת הערב.
זה הריח לי לא טוב – וכמו תמיד צדקתי.
היא הסתתרה מאחורי קיר רחב, לבושה במכנס שורט קצר שהיה צריך מזמן להוציא מהחוק, והשקיפה על בית הקפה שבו אבא שלה ישב.
עצרתי במקומי ושילבתי את זרועותיי בזמן שעיניי בחנו אותה מאחור. לא הצלחתי לעצור את החיוך הרחב שהתפשט על שפתיי, בעיקר כי דמיינתי איך אני קורע את המכנסיים האלה ממנה מאוחר יותר כשנגיע הביתה.
הנדתי בראשי וצעדתי לעברה.
לפתי את זרועה ומשכתי אותה הצידה בתנופה שגרמה לה לצרוח מרוב בהלה.
הנחתי את ידי על שפתיה והשתקתי אותה בחיוך מזהיר, תוך שעיניי בוחנות את הסביבה ההומה באנשים.
"את רוצה שיזמינו לי משטרה שירי?" נעצתי מבט שורף בעיניה השחורות.
היא הורידה את ידי בתנופה והביטה בי בהיסטריה, "אתה הורס לי את המארב!!"
זקפתי גבה ונעצתי בה מבט ארוך.
"שנדבר על זה?" החוויתי בראשי לעבר בית הקפה במטרה לקבל הסברים.
היא משכה בכתפה והציצה מבעד לגופי פעם נוספת על אבא שלה. עקבתי אחר מבטה וחיפשתי אחריו בעיניי, עד שהבחנתי בו לפתע – יושב עם בחורה בעלת שיער בלונדיני שופע. לא הצלחתי לראות את פניה מפני שישבה בגבה אלינו.
חזרתי להביט בשירי והבנתי בדיוק מה קורה כאן, לא נדרש לי הרבה זמן כדי להיזכר איך המוח של המטורפת הקטנה הזו פועל.
"את עוקבת אחרי הדייט של אבא שלך?" שאלתי אותה בישירות.
"כולה יצאו פעם אחת וכבר אתה קורא לזה דייט?" היא גיחכה בלחץ.
"זו בדיוק ההגדרה של דייט." כיווצתי את עיניי.
"קודם שתוכיח את עצמה!"
"מה את עושה כאן שירי? למה את מפריעה לו אני יכול להבין?" תפסתי שוב בזרועה ומשכתי אותה בעקבותיי אל עבר המדרגות הנעות.
"אני לא מפריעה לו. אני מוודאת שהוא לא נפל על נוכלת שתשדוד לו את הארנק במקרה הטוב, ובמקרה הרע תפלוש לו למיטה ו-"
"אוקיי, בואי ניקח אוויר." חסמתי את שפתיה כשהתחילה להתפזר וחייכתי אליה חיוך רחב. היא הביטה בי בזעם וניסתה להוריד את ידי ללא הצלחה, "מספיק עם זה. חשבתי שסיימנו עם הדרמות האלה כבר לפני שנה כשההורים שלך התגרשו."
"ממממ!!!!" היא נלחמה בידי במבט זועם. שיחררתי אותה רק כשהצלחנו לגרור את מבטי האנשים מסביבנו.
"תלכי כמו ילדה טובה ישירות לאוטו ותפסיקי לרגל אחרי אבא שלך." פקדתי עליה בטון נמוך.
"אבא יש רק אחד, ואני לא מתכוונת להפקיר אותו בידי נוכלת מחומצנת!" היא הסתובבה לאחור והחלה לטפס את המדרגות הנעות בכיוון ההפוך, למרות שירדו מטה.

גלגלתי את עיניי והסתובבתי בעקבותיה. שני צעדים רחבים שלי הספיקו כדי לתפוס אותה ולהרים אותה על כתפי לנגד כל האנשים בקניון.
"אין בעיה שירי, אם את רוצה שנחזור לכיתה א' אז נחזור בשמחה. סיפרתי לך כבר שחינכתי פעם בבית ספר יסודי?" ירדתי את יתר המדרגות כשהיא מנערת את רגליה באוויר.
"תוריד אותי בן! אני לא אתחתן איתך!!" היא איימה והצליחה להצחיק אותי.
"הייתה לי תלמידה בת שבע שכל בוקר ציירה לי פרח אדום על דף והביאה לי כדי לפתוח את היום בחיוך." המשכתי בסיפור שלי בזמן שצעדתי איתה אל דלת היציאה. היא מתחה את ידיה קדימה כאילו הפרדתי אותה מאבא שלה כמו שמפרידים קואלה מעץ.
"ואז יום אחד היא התחילה לבכות כשלא הסכמתי לה לדבר בזמן השיעור. למחרת קיבלתי ממנה פרח בצבע שחור." חלפתי על פני השומר וחייכתי אליו לאות שלום. הוא החזיר לי מבט המום.
הורדתי אותה כשהגענו אל הרכב שחיכה בחנייה.
היא התנשפה והסיטה את שיערה לאחור בדרמטיות, "ומה הסיפור הזה אמור ללמד אותי פה בדיוק? יש כאן מוסר השכל?"
"כן, שאת הרבה יותר גרועה מהילדה הזו כשאת לא מקבלת את מה שאת רוצה." הסטתי קווצות שיער מפניה בחיוך וליקקתי את שפתיי כשהתחשק לי לנשוך אותה, "אבל אני הרבה יותר גרוע ממך כשאני לא מקבל את מה שאני רוצה. תיכנסי לאוטו." פתחתי את דלת המושב שלה והמתנתי בסבלנות.
היא נעצה בי מבט מתריס ולא זזה ממקומה.
"אני רק רוצה לוודא-"
"שמה?" קטעתי אותה בחדות, "תני לאבא שלך להתקדם הלאה ותעזבי אותו בשקט. תפסיקי להתנהג כמו תינוקת ולהרוס לו את כל הדייטים."
היא פערה את פיה בתדהמה והחלה לגחך בלחץ כשהבינה שנתפסה על חם.
"מתי בדיוק הרסתי לו דייטים?!"
"לפני שלושה חודשים תפסת אותו מסמס למישהי ועקבת אחריהם. אחר כך סיפרת לו שראית את אותה בחורה עם גבר אחר וככל הנראה מדובר בשקרנית ונשואה. לפני קצת יותר מחצי שנה התעצבנת כשהוא פלירטט עם המוכרת גלידה בים וכשהוא הלך הצידה כדי לדבר בטלפון אמרת לה שהוא נשוי. להמשיך?"
היא השתתקה והביטה הצידה.
"כנסי. עכשיו."
"בסוף הוא באמת ייפול על נוכלת ואני לא אוכל לעזור לו כי אתה מנעת את זה ממני. זה כמו הילדה שצעקה 'זאב זאב'. אתה באמת יכול לקחת את האחריות הזו על הכתפיים שלך?" היא דחפה את אצבעה המאיימת אל חזהי.
"אני אתמודד." כיווצתי את עיניי והנחתי את ידי על ראשה – דוחף אותה מטה אל תוך המושב. טרקתי את הדלת ועקפתי את הרכב. כשנכנסתי למושבי והבטתי בה, היא ישבה במבט זעוף וידיים שלובות והביטה קדימה.
"תסמכי עליו, הוא ילד גדול." אמרתי לה בחיוך והתנעתי את הרכב.
"עליו אני סומכת. עליה לא." רטנה, "ואתה עוד כועס על זה שאני עוקבת אחריו? ומה אתה עושה כאן? עקבת אחריי בעצמך!" היא חייכה בניצחון.
"כי אני מכיר את דרכי הפעולה שלך, שדה קטנה." תפסתי את סנטרה, "ובתור בעלך לעתיד אני אמור למנוע ממך לעשות שטויות כאלה. את כבר לא בבית ספר, מתי תתבגרי?"
"גם אתה כבר לא המורה שלי, אז מתי תפסיק לנסות לחנך אותי?!" היא הדפה את ידי ופתחה את הדלת. לפני שהספקתי למצמץ היא ברחה בריצה בחזרה לקניון.
סיננתי קללה מפי והוצאתי את מפתחות הרכב מהסוויצ', פתחתי את הדלת וצעדתי בעקבותיה.

חיפשתי אחריה בכל רחבי הקניון ובפרט היכן שבית הקפה ממוקם, אך לא ראיתי אותה בשום מקום. בדיוק כשהתכוונתי לעשות סיבוב נוסף בקומה התחתונה, אבא שלה יצא ביחד עם אותה הבחורה מבית הקפה ופגש את מבטי.
"בן?" הוא בחן אותי בהפתעה.
"היי דוד, מה נשמע?" לחצתי את ידו בחצי חיוך ועברתי לבחון את הבחורה שעמדה לצידו. שירי צדקה, היא בהחלט לא הייתה בלונדינית טבעית, אבל היא נראתה חיננית ולא מזיקה. היא חייכה אליי חיוך קטן ומצמצה בעיניה הירוקות.
"תכיר, זו מעיין."
"בן." לחצתי את ידה.
"זה ה..." הוא החל לומר לה והתקשה כמו בכל פעם להציג אותי כבן הזוג של הבת שלו. אומנם עברו שנתיים מאז שהקשר שלי ושל שירי יצא לאור, והספקנו להתארס מאז, אבל לדוד עדיין היה קשה לקבל את הדרך שבה הקשר הזה התחיל, ובעיקר את מי שהייתי בשביל הבת שלו.
ידעתי שהוא חושב עליי את הדברים הגרועים ביותר בסתר ליבו, גם אם לא אמר אותם לשירי. הוא לא היה צריך להגיד, אפשר היה להבין את זה לבד.
"הארוס של הבת שלו." השלמתי את דבריו בביטחון.
היא חייכה חיוך רחב יותר, "ואוו, באמת יש לך ילדה כזו גדולה שהיא כבר עומדת להתחתן?" היא שאלה.
הוא הנהן בחיוך קטן ומאולץ.
"מדהים, אז מתי אני אוכל לפגוש אותה?" שאלה בהתלהבות.
"ממש עכשיו." קולה של שירי נשמע מאחורי גבי כשצצה משום מקום. עצמתי את עיניי והנחתי את אצבעותיי על גשר אפי.