מפחדת לאהוב אותך

סופיה

״סופיה.״ הרגשתי מישהו מנער אותי מכתפי.
״אני לא רוצה לקום!״ גנחתי כשאני עוד חצי ישנה.
״יש לך בית ספר מותק, גם ככה אתמול לא הלכת, את חייבת ללכת.״ זיהיתי את קולה של אמי.
״אבל אני ממש עיפה.״ אמרה בקול ישנוני, והוצאתי שיערות מפי.
״אני בטוחה, אמרת שאת הולכת לסשה, אבל חזרת בשתיים בלילה שיכורה. עכשיו קומי כבר.״
אמא ואני חלקנו חדר כמו כל שאר עובדי הארמון שהייתה להם משפחה.
הוא היה ממש גדול אז המיטה של אמא הייתה רחוקה משלי.
״מה השעה?״ שאלתי בעודי גוררת את עצמי לחדר האמבטיה שלנו.
״שבע, יש לך שעה להיתארגן.״

...
נכנסתי לבית ספר עם כוס הקפה בקבועה בידי.
סשה ניגשה אלי.
״את נראת נורא.״ ציינה.
״הייתי עייפה מדי בשביל להיתאפר, לעשות תיסרוקת בשיער, או להתקלח...״ מלמלתי ברוגז.
״עייפה ממה?״
״לא יודעת, פשוט עיפה...״ משכתי בכתפי.
״רוצה לבוא היום ואני אעשה לך לק? זה תמיד גורם לי להרגיש טוב יותר.״ סשה ציחקקה.
״כן, תודה סש.״ השתדלתי לחייך.
״בשימחה.״
״אז אמ... את זוכרת משהו מאתמול בלילה?״  היא נשמעה כאילו היא מסתירה משהו.
״לא משהו חשוב. למה, מה קרה?״ שאלתי והכנסתי את תיק הצד ששלי ללוקר.
״את די התמזמזת עם רום כמה שעות...״ צחקקה בעצבנות.
״את צוחקת עלי!?!? למה לא עצרת אותי??״ השענתי את ראשי על כתפה ביאוש.
לא הייתי שם!״ הגנה על עצמה.
״היי, את יודעת על מה חשבתי?״ סשה אמרה.
״מה?״
״היום הולדת שלך מחר: 3.11״ ציינה.
״מה את מתחננת לעשות?״ שאלה אותי.
״לא חשבתי על זה עדיין...״ מלמלתי וחיוך קטן נמרח על פני.
״אנחנו נפגשות מחר בארבע לפנות בוקר ביער?״ שאלה.
״מה?״ העפתי אליה מבט.
״אה, כן.״ צחקקתי כשזכרתי במסורת שלנו.
כל שנה, פעמיים בשנה, כשיש לי ולסשה יום הולדת, היינו צופות בזריחה של אותו היום.
הייתי עושה את זה כל יום אם הייתי יכולה.
אבל הסתפקתי בלהישען על עדן החלון שלי ולצפות בה בסופשים.
בציפורים שעברו, במשפחת הסנאים שעל העץ, בפריחת עצי הדובדבן שלמטה...
ביום הולדתי צומחים האירוסים, הפרחים האהובים עליי מכל.
״הלו?״ סשה העבירה את ידה מול פני מזכירה לי שאנחנו באמצע שיחה.
הרגשתי יד לוחצת את כתפי ממאחורי.
הסתובבתי לראות את אחד משחקני ההוקי שהיו בבית ספר.
״אתה צריך עזרה?״
״האמת שכן, אולי תבואי לעודד אותי במשחק שלי?״ הוא נשען עם ידו על הלוקר דוחק אותי לקיר.
״אולי לא...״ גילגלתי עיניים עקפתי אותו והמשכתי ללכת עם סשה לשיעור.
״למה לא, בלונדה?״ הוא המשיך ללכת אחרי.
״אני אומרת לך לא כל פאקינג יום, איזה חלק ב״לא״ אתה לא מבין?!?״ הסתובבתי בחדות.
״אבל אני יודע שאיתך אני אצליח במשחק.״ הוא התקרב.
״למען השם תפסיק, אתה מביך.״ סשה אמרה ובחנה אותו בשפיטות בעינייה.
מה שלא נראה כאילו פגע באגו השמן שלו.
״היי, אחי, יש לך בעיה?״ ליאו נעמד מאחוריו.
תודה לאל על זה.
״מה זה בכלל ענינך?״ אמר והלך משם.
״אז מה את מתכננת למחר, נוני?״ ליאו שאל בחיוך רך.
״אני לא יודעת...״
״רוצה רעיונות?״
״ממך לא, אל תיעלב אבל אני יודעת מה עובר לך בראש כשאתה חושב על מסיבה...״ אמרתי וניערתי את חצאית בית הספר שלי.
״אולי נעשה קמפינג?״ סשה העלתה את הרעיון.
״כרגע יש לי רק אתכם... קמפינג של שלוש לא נשמע כיף.״
״כבר שכחת ממני נסיכה?״ הרגשתי ידיים נכרחות סביב מותניי.
הסתכלתי למעלה למראה ריין.
ואז ההבנה הכתה בי, הוא לא היה כאן שבוע...
הוא הסתכל למטה אליי, ונישק את שפתיי.
״היי.״ חייכתי אליו.
סשה וליאו בהוו בו כאילו הוא יצור מכוכב אחר.