מפחדת לאהוב אותך

סופיה (עם הסוף השמח)

כעבור שלוש שנים
גיל 19

הייתי בטלפןן בדרך לעבודה.
סימסתי לחברה שהכרתי כאן.
אני עובדת כדוגמנית עדיין.
הסטודיו היה לא רחוק בכלל מהבית אז החלטתי ללכת ברגל.
קיבלתי אתמול מכתב חדש מסשה, שעשה את היום הזה להרבה יותר טוב.
מכונית צפרה מאחורי.
המשכתי ללכת הפעם קצת מהר יותר.
ושוב הוא צפר.
כיסיתי את בטני שהייתה חשופה בידי באי נוחות.
ושוב צפירה.
הסתובבתי לאחור וראיתי פורשה שחורה.
לא ראיתי דרך החלונות מי בפנים.
המשכתי ללכת כשהמכונית נוסעת בקצב שלי.
״מה?״ עצרתי.
החלון של המכונית ירד ואיתו הלב שלי.
״מה?״ חיוך מאוזן לאוזן נמרח על פני.
הנער הברונטי יצא מהמכונית מחויך.
״היי.״ הוא נשען על המכונית.
״היי.״ צחקקתי.
הוא עטף אותי בחיבוק מפתיע, שגרם לי למעוד קצת לאחור.
חיבקתי אותו בחזרה.
״מצאת אותי.״ התנשמתי, ודמעות בצבצו מעיניי.
הוא שם את הידיים שלו על פני וליטף את לחיי בעדינות, מסתכל לעיניי.
״אף פעם לא ההינו טובים בלהיסתתר...״ רום הזיז שיער מפני.
״אני יכולה?״ התקרבתי לנשק אותו.
הוא ענה בכך שנישק אותי נשיקה עמוקה, מול כל הרחוב לראות.