האווירה כמו השתנתה באחת. ואולי גם הייתה שם קודם, ורק אני ברוב סכלותי האמנתי למילותיו של מר גרין. כמובן שאין מערבבים שמחה ועסקים. וודאי שמדובר בסך הכל בשיעור נהיגה בו אני לבוש כנער בר מצווה.
"לאן עכשיו?" החלטתי להעמיד פנים שהכל כשורה. ואולי באמת מדובר בפרי דמיוני בלבד. מאחורי אינם נמצאים שלושה גלמים בחליפות. מדובר בשיעור נהיגה רגיל לחלוטין.
צ'יקו דווקא היה נחמד. "אם אני לא אומר דבר תמשיך ישר," הורה ואני המשכתי בכיוון הרצוי. לאחר כמה מאות מטרים הוא ביקש ממני לפנות לימין ואז להיצמד לנתיב השמאלי.
"עצור."
הפעם הגיעה הפקודה מאחור. אפילו לא העזתי לסובב את ראשי כשצייתי בדמה. המקום היה חשוך למדי אך נראה כמו שערי כניסה למפעל תעשייה כלשהו. כמובן שהם לא היו עונים לי גם לו הייתי שואל. שלושת החליפות יצאו מהרכב במהירות חסרת תקדים.
השקט המבורך השרה עליי אווירת הקלה.
"להמשיך?"
"לא." צ'יקו היה נינוח. אולי באמת אין דבר שמתרחש והכל פרי דמיוני. אולי הם הלכו, אני יודע, להשלים שעות עבודה במפעל. "נמתין להם מעט. זה לא ייקח זמן רב."
"לאן הם הלכו?" העזתי לשאול ורק משום שמדובר במורה הנהיגה ולא היה אף אחד נוסף ברכב. משהו בו שידר רוגע והזמין שאלות בלי בעיה.
"מה שהם עושים זה לא עניינך," ענה צ'יקו, קולו יחסית שלו. "אך אל דאגה, אתה לא תשב משועמם עכשיו. יש לנו חלקי רכב לעבור עליהם."
ואז החלה הסחת הדעת בשמות שונים של כלי הרכב עד שחזרו השלושה. האמצעי אחז בידו תיק גדול, השניים הנוספים חיפו עליו באקדחים שלופים והתיישבו בלי קול.
"סע," הגיעה שוב הפקודה מאחור. צ'יקו הנהן ואני התחלתי לנהוג.
במחסן של שאול חיכו לי עומרי וירון. מרוב עייפות אפילו לא התווכחתי. מצאתי את עצמי עונה לכל שאלה בנימוס. מי היו האנשים ואיך הם נראים, כמה היו ברכב, איזה צבע הרכב וכיצד חלף הזמן כשהשלושה יצאו. מבטו של עומרי הלך והתבהר עם כל תשובה שלי. לקראת הסוף הוא נראה מאושר אפילו.
"כל הכבוד," טפח על שכמי. "פעלת כשורה."
"עבודה טובה," הוסיף גם ירון. "אנחנו חושדים שהם מתכננים שוד באחת החברות הגדולות בארץ. להערכתנו, הסיפור לא יקח יותר מחודש."
"ואז אני חופשי?"
פניו של ירון התעננו לרגע אך משהבטתי בו הפך מבעו למעודד.
"ואז אתה חוזר לחיים שלך, למשפחה שלך, לאבא שלך.
"אבא שלי. נכון. מבט חטוף בשעון גילה לי שכבר מאוחר ורוב הסיכויים שכולם ישנים. אבל זה לא משנה, יש דברים חשובים יותר מדיווח לירון ועומרי.
"אני זז," דיווחתי ואפילו לא חיכיתי להצעתו של ירון להקפיץ אותי. עם כל הכבוד, אני מעדיף להסתדר לבד.
הבית קיבל את פניי בשקט של לילה. אפילו הצלחתי לשמוע את נשימותיה הרגועות של הילה. משהו בליבי התחמם.
נשמתי עמוק ונכנסתי פנימה. כולם נהנו היום מזמן איכות עם אבא, ואני הייתי צריך ללכת ולשלם על כך. איכשהו המשוואה הזו נראתה לי לא הגיונית בעליל.
רחמים עצמיים מלאו אותי לפתע כשנכנסתי למטבח. בטני החלה מזכירה את קיומה והחלטתי להכין את המאכל הקליל ביותר. איך אומרים? קורנפלקס מתאים כשאתה צמא, רעב ועצלן.
תוך כדי האוכל הבחנתי בצל מעליי. הסתובבתי בבהלה, עוד נתון תחת רושם מר גרין והמחסן האפל. אבל האדם מולי לא הזכיר אותם בכלל.
אבא שלי.
"התגעגעתי אליך," הוא אמר.
זמן האיכות שלי עם אבא התחיל.
העליתי שני פרקים ואנסה להעלות כמה שיותר בשבוע הבא, הספר הזה כולו מוכן ורק מחכה שיהיה לי זמן להעלות אותו. אני מקווה שהוא נותן לכם קצת הפוגה והסחת דעת מהמלחמה.
בינתיים, אם יש פה כאלה שקוראים אשמח מאוד שתגיבו בהודעה, תצביעו.. כל דבר שיראה לי שאני כותבת לבני אדם ולא לעצמי :)
YOU ARE READING
כשמתחזקים הגלים
Actionהרגשתי שנשימתי נעשית כבדה יותר ויותר. זה נכון מה שאומרים, שעל סף המוות פתאום רואים את כל החיים חולפים כבסרט נע. אמא לא זזה ודן נשך את שפתיו בכאב על כך שאינו יכול להציל את אחותו הקטנה. בספרים זה אף פעם לא כך. בספרים האנשים הרעים תמיד באים להפחיד, אומ...
