כשמתחזקים הגלים

פרק 23 - שי

"שי?"
 פליאה נשמעת בקולו של דן, אולי גם מעט פחד. אני לא מצליחה לזהות כשגם אני רועדת כעלה נידף למרות הבטחותיי החוזרות ונשנות להיות חזקה ולהתנהג כאחד הגיבורים בספרים. מה שווים הספרים אם המציאות מלחיצה כהוגן?
איך הצלחתי להסתבך כך??
החלטתי לסקור את מראות עיניי לשם תיעוד עתידי. אם וכאשר נצליח לצאת מכאן. שולחן משרדי גדול, בראשו ישוב אדם מבוגר לבוש מחלפות הנראה כמו מדובר באירוע פרטי שלו. ככל הנראה ראש הארגון, האיש שירון ודן מעוניינים להפיל. מסביב השולחן הצר עמדו כחצי תריסר בריונים נוספים, כולם לבושים שחורים. השאר ישבו על הכיסאות הפזורים ברחבי המחסן הטחוב.
דן עמד ממש לצידו של יושב הראש. אני מתלבטת אם זה משום שכבר רכש את אמונם או מפני שנתון הוא לחשד תמידי.
היה ניתן לחתוך את המתח בסכין.
"שי, מה את עושה פה?" דחיפות שדן מנסה להסתיר. הבטתי בו בבלבול, עדיין לא מצליחה להוציא הגה מפי.
"ילדה, שאלו אותך שאלה," התערב לפתע יושב הראש. המבט החודר בעיניו גרם לי להוציא את מה שהפחד שיתק ולחשוב על תירוץ בזק. "א.. אני... דן שכח בבית..."
"שכחת בבית משהו?" פנה אליו יושב הראש. דן הביט בי בבלבול. "שכחתי משהו?"
"שכחת שקבענו שיעור," חזרו אלי המילים בשטף. הנה יש לי תירוץ מן המוכן. "ויש לך מבחן בעוד יומיים, אני בחיים לא אספיק ללמד אותך את כל החומר עד אז. והפלאפון שלך סגור... אז יצאתי לבדוק איפה אתה. לא ידעתי שאתם עסוקים פה, אני מצטערת. אין לי שום בעיה לצאת מפה וללכת הביתה..."
"אנחנו עוד נראה לגבי זה," פסק יושב הראש. הצחיק אותי לראות שכל השאר יושבים דוממים ולא מעזים להביע את דעתם. מעניין כיצד הוא מצליח להשליט משמעת שכזו. מורות רבות מבית הספר שלי תשמחנה ללמוד ממנו. "בינתיים אני רוצה להבין. לדן יש מבחנים ואת מלמדת אותו את החומר? למדת את זה בעבר?"
התלבטתי כיצד להגיב אך מבטו של דן הראה לי שהסכנה חלפה לעת עתה. "אני לומדת את החומר במיוחד כדי ללמד אותו... כי אני מסתדרת עם ספרים ומחברות והוא פחות אבל הציונים שלו גבוהים מאוד, פשוט חשוב שהוא ילמד אפילו כשיש לו פגישות ועניינים חשובים. בגרויות זה לא צחוק," אלתרתי בטון ידעני. רק שיחשבו שמדובר בילדונת קטנה שמאמינה בצדקת דרכיה... אחת שהלימודים הם הדבר היחיד שמעניין אותה ותעשה למענם הכל. אם אצליח לדבוק בתדמית זו, אולי אוכל לצאת מפה מהר. ועם דן כבר נתמודד בבית.
"ואיך קוראים לך, חמודה?"
"שי."
"יפה..." בישר האיש מתחת לשפמו ואף חייך מעט. "אולי אפילו נעזר בך בהמשך, מי יודע. למידה מהירה זו תמיד יכולת מבוקשת. בינתיים את צריכה ללמוד וללמד את אחיך. דני, לא יפה להבריז למפגש לימודים שאחותך הכישרונית קבעה לך. אתה יודע כמה זמן ארך לה בוודאי ללמוד את כל החומר ולחשוב על שיטת לימוד מוצלחת... אתה צריך להתרכז בלימודים לעת עתה. לעבודות יהיה לך זמן אחר כך."
דן הנהן. מבט מבולבל הופיע לרגע בעיניו כשהביט בראש הארגון, אך חלף במהירות. "אז... שנלך הביתה?"
"אתם תלכו הביתה," הנהן יושב הראש בפנים חביבות. "ואנחנו נמשיך פה בעבודתנו. תגידי להורים שלך שיש להם בן שהוא פשוט עובד מסור. כל בוס היה מתברך בעובד כזה, ואשרי שאני זכיתי. רק לא לשכוח להשקיע בלימודים, אה?"
הוא דיבר כמו סבא חביב ומסור ואני התבלבלתי לרגע. הם אמורים להיות הרעים, לא?
"אנחנו בינתיים נפתח בקבוק שמפניה, ואתם לכו לכם ללמוד. אני רוצה לשמוע שקיבלת מאה, דני, אחרי כל העבודה הקשה. ושיהיה לכם לימוד פורה."
הדלת נפתחה מאחורי ואור יום חזק חדר למחסן האפלולי. דן תפס בידי והוציא אותי משם במהירות, מתעלם מהמבטים השוצפים של כל השאר. פניו הראו על הר געש שעומד להתפרץ. ואני לא האמנתי למזלי הטוב. נכנסתי לגוב האריות ויצאתי משם בחתיכה אחת.
יום טוב בשביל מרגלת, לא?
מסתבר ששמחתי מוקדם מדי. למולנו הופיע גבר גדול ממדים שגרם לצווארי לעקצץ. "שלום לך ילדונת," אמר בקול עמוק של הבריון שחנק אותי בביתנו לפני שבועות לא רבים. הוא נראה כמי שישמח לסגור איתי חשבון. "אני רוצה להגיד לך שאני לא מאמין לשום מילה שלך, ושאעקוב אחרייך בשבע עיניים מעכשיו. ברור?"
"מר גרין אמר שהיא משוחררת," לא איבד דן את העשתונות כשאני חשבתי בקוצר נשימה פתאומי. "כדאי שתעזוב אותנו עכשיו אם אתה לא רוצה להסתבך איתו."
"בוודאי, בוודאי. אני רק מזהיר," הוא חייך ברשעות ויצא מטווח הראייה שלנו.
נשמתי לרווחה.