הנסיכה נגד היורש

פרק 20- ליב:

״כולם מוכנים למחר?״ אבי שאל כשכולנו ישבנו בחדר ישיבות שבבית שלנו, וכשאני אומרת כולנו אני מתכוונת להורים שלי, שון ואני. ״דיברתי עם הקייטרינג ועם המעצבת שלנו והם אמרו שהכל מוכן״ אמא שלי אמרה. למעצבת שלנו קוראים דורית, היא תכננה את הבת מצווה שלי, את הבר מצווה של שון ואת הברית שלו, ואת החתונה של ההורים שלי. היא עובדת עם ההורים שלי עוד מלפני שנולדתי והיא המעצבת הכי טובה שאני מכירה.
היא לא יכולה להביא ילדים לעולם בגלל סרטן צוואר הרחם שהיה לה, ובגלל זה היא תמיד מתייחסת אליי ואל שון כמו שני הילדים שלה. היא אישה מדהימה ויש לה לב ענק, וכששמעתי את הסיפור על הסרטן שהיה לה זה ממש שבר לי את הלב. היא אישה כל כך טובה ומגיע לה להיות מאושרת.
״ליב ושון הבגדים שלכם מוכנים?״ אבי שאל. ״כן אבא״ אני ושון ענינו פה אחד. ״דיברתי עם הנהג לימוזינה והוא יאסוף אתכם מפה בשעה רבע לשמונה ואתם תגיעו לגן אירועים בערך בשעה שמונה והזמנו את כל האורחים לשעה שבע וחצי כך שאין לכם מה לדאוג״ אבי הסביר לנו ואני ושון הינהנו בהבנה. ״אחד מהחיילים שלי יהיה איתכם בלימוזינה בשביל לוודא שתהיו מוגנים״ אבי ציין. רציתי להתווכח איתו אבל ידעתי שזה חסר טעם אז שתקתי.

דיברנו ואבי הסביר לנו עוד טיפה ואז סיימנו את הפגישה וכל אחד הלך לחדרו.
לאחר כמה דקות שהייתי בחדר שלי ניגשתי לחדר של שון ״אפשר?״ שאלתי אותו בזמן שדפקתי על דלת חדרו. ״כן כנסי״ אמר ופתחתי את הדלת. ראיתי אותו שוכב במיטה ורואה סדרה או סרט ״מה אתה רואה?״ שאלתי אותו והסתכלתי על הטלוויזיה. ״יומני הערפד. מכירה?״ שאל, ״רציתי להתחיל לראות אבל לא יצא״ אמרתי לו. ״בואי״ אמר וזז לצד במיטה שלו ופינה לי מקום. שכבתי במיטה שלו, לידו וראיתי איתו את הסדרה. למרות שהתחלתי מהאמצע כבר התרשמתי שזו סדרה שאני חייבת לראות.
אני ושון הבנו אחד את השני ממבט, לא היינו צריכים להוציא מילה או הגה, רק מבט קטן וזהו. שכבנו במיטה (לא בקטע סוטה) אחד ליד השני ״מה מפריע לך?״ שאל אותי. ״כלום״ אמרתי לו במהירות. ״את שקרנית גרועה זוכרת?״ אמר וחייך אליי ועצר את הסדרה. ״מה יש ליב?״ שאל. ״נראה לי שעשיתי טעות גדולה״ אמרתי לו מודה באשמה. ״מה עשית?״ שאל סקרן. ״יש סיכוי שהתאהבתי״ אמרתי בצער. ״ליב זו לא טעות. אנחנו בני אדם ויש לנו רגשות ואי אפשר לכבות אותם כאילו מתג של אור, אנחנו לא ערפדים״ אמר וצחק בסוף המשפט וכך גם אני. ״תודה שוני-שון״ כשהיינו קטנים תמיד קראתי לו כך והוא תמיד שנא את זה. ״מה אמרנו על השם הזה?״ שאל, ״שאתה אוהב אותו״ עניתי לו בחיוך ובתגובה קיבלתי כרית שמועכת את הפרצוף שלי.

**********

הגיע הבוקר וקמתי במיטה של שון, מהשעון מעורר שהיה מכוון בטלפון שלי. ישר יצאתי מהמיטה וחיפשתי את שון, הוא לא היה בחדר שלו בכלל, אז רצתי לחדר שלי וראיתי אותו שם חולצה. ״גוף יפה נהיה לך״ אמרתי לו כשראיתי את הקוביות שבולטות בגוף שלו. ״כן אה, עבודה קשה משתלמת״ ענה לי והעיף מבט קצר לעברי. ״למה התעוררתי כשאני אצלך בחדר?״ שאלתי אותו מבולבלת. ״אתמול כשראינו יומני הערפד נרדמת באמצע ולא רציתי להעיר אותך אז הלכתי לישון בחדר שלך״ הסביר. ״תודה״ אמרתי לו בחיוך ונכנסתי לשירותים שלי. שטפתי פנים והתארגנתי. פאק היום בערב האירוע התת מודע שלי צרח לי. פאק פאק. הסתכלתי בטלפון וראיתי הודעות מהמשוב נכנסתי לזה וראיתי שבוטלו השעתיים האחרונות. יופי ברוך השם, אז במקום לסיים בארבע אני אסיים בשתיים ואז יהיה לי זמן לשנצ ואז להתחיל להתארגן. מושלם. כשיצאתי מהשירותים ראיתי ששון כבר לא בחדר שלי אז נעלתי את הדלת והתלבשתי, לא היה לי כוח להשקיע היום אז סתם לקחתי חולצה לבנה ארוכה, גינס חדש שקניתי מזארה ונעלתי האג, התלבטתי איזה תיק לקחת כי הכל מתאים עם הלוק הזה, ובסוף החלטתי על תיק צד קטן של לואי ויטון, הוצאתי את התיק מהארון והעברתי את התכולה מהתיק של אתמול לתיק של היום. לקחתי שרשרת צמודה עגולה מזהב והסתכלתי בשעון וראיתי שאני מוכנה ממש מוקדם אז עשיתי כמה תמונות.

ירדתי למטה במדרגות וראיתי שון יושב על האי במטבח ואוכל פנקייקים. ״יואו במה זכינו שיש פנקייקים?״ שאלתי כי זה דבר לא רגיל שאמא מכינה לנו פנקייקים. ״יש היום בערב את האירוע וסתם רציתי שיהיה לכם בוקר מתוק״ אמרה אימי בזמן שהוציאה מהארון את הסירופ מייפל. ״תודה אמא״ שון אמר ושפך מייפל על הפנקייקים שלו. הוצאתי צלחת מהארון ומזגתי לצלחת שלי כמה פנקייקים מהצלחת המרכזית שהייתה בשולחן, לקחתי שוקולד נוטלה ומרחתי על הפנקייקים שלי ״וואו אמא יצא לך מושלם״ אמרתי והתאפקתי לא לגנוח. ״שמחה שאהבת״ אמה אימי בחיוך. ״אני יוצאת היום עם נינה לבית קפה ובערך בשעה שתיים אני אגיע לבית״ אמרה אימי. נינה זו אחותה הגדולה של אמא שלי ואני אוהבת אותה כמו אמא שנייה.
אמא שלי מאוד צעירה. היא התחתנה בגיל 18, כמו שרוצים שאני אתחתן, ונכנסה להיריון כשהייתה בת 21, והולידה אותי בגיל 22. כלומר שעכשיו היא בת 39. נינה יותר גדולה מאמא שלי בשלוש שנים והיא עכשיו בת 42. לנינה יש ילדה אחת שקוראים לה ליאה. ליאה בת 22 ואני אוהבת אותה כמו אחותי הגדולה. אנחנו לא מדברות או נפגשות הרבה אבל כשאנחנו נפגשות אנחנו ישר מדברות והקשר שלנו חזק כאילו אנחנו מדברות כל יום, כל היום. ״ליב הזמנתי לי ולך מאפרת וספר והם יגיעו לפה בשעה ארבע וחצי״ אימי אמרה לי והודיתי לה.
״ליב בואי״ שון אמר והוציא מהארון מפתחות את המפתחות של ההאודי השחורה שלו. לקחתי פנקייק ביד והבאתי לאמא שלי נשיקה ויצאתי מהבית. ״יום טוב״ שמעתי את אמא צועקת לנו. ״ביי אמא תודה״ אמרתי לה בחיוך, ושון הוסיף ״יום טוב אמא״.
שון ישב במושב הנהג ואני ישבתי לידו. ״תגיד אתה מתרגש?״ שאלתי בזמן שהפעלתי וויז לבית ספר. ״לא למה שאני אתרגש?״ שאל בפשטות. ״בגלל האירוע״ אמרתי את המובן מאליו. ״ליב זו לא הפעם הראשונה שאני רואה אותם ולא לי מוצאים חתן״ אמר וצחק מעצמו. ״כן אה״ אמרתי ושקעתי במחשבות.
איך זה הולך להתנהל?
מה הולך להיות שם?
אם אף אחד לא ירצה אותי?
אם ישדכו אותי לשטן?
אם אני לא ימשך אליו?
פאק. פאק. פאק. ליב תפסיקי לחשוב זה לא עושה לך טוב, צעק עליי המוח שלי. ״תגיד שון מי הכי מתאים לי ממי שאתה מכיר?״ שאלתי אותו בגלל שהתעניינתי. הדעה של שון הכי חשובה שלי, אם הוא אומר משהו זה קדוש. ״תאמת ליב״ אמר כאילו הוא מצטער. ״נו״ אמרתי לו יותר סקרנית. ״אני לא מכיר אותם כזה טוב בשביל לדעת על האופי שלהם, אני רק יודע איך הם מתנהלים בעסקים״ אמר אבל הסתיר משהו. ״שון מה אתה מסתיר?״ שאלתי אותו כי אני מכירה אותו כמה שנים.. ״ששאלת את השאלה עלה לי מישהו לראש״ הסביר ועצר. ״נו שון דבר כבר״ אמרתי לו לחוצה. ״קוראים לו דניאל, הוא הבן של אחד מהחיילים הכי טובים שלנו, אני יודע שאם תתחתני איתו הוא יתייחס אלייך יפה״ אמר. בחיים לא שמעתי את השם הזה. דניאל.
אני מכירה כמה חיילים בכירים של אבא שלי והם עובדים עם אבא שלי המון שנים: אדוארד, ריצ'ארד וצ'ארלס. הם השלושה היחידים בערך שאני יודעת את השמות שלהם, אני יודעת גם שיש להם ילדים אבל בחיים לא התעמקתי בזה.
הגענו לבית ספר וסיכמתי עם שון שניפגש בסוף בית ספר ליד האוטו וניסע לבית ביחד.