הנסיכה נגד היורש

פרק 28- לוקאס:

שמעתי את הרעש של המים בשירותים בחדר שלי זורמים. קמתי בבהלה ושמתי לב שאני רק עם בוקסר ועם כאבי ראש נוראיים, אבל למה יש מישהו בשירותים שלי?
הלכתי לשירותים עם יד מוכנה על האקדח שלי וכשנכנסתי ראיתי מישהי ערומה במקלחת שלי, ״מי את לעזאזל?״ שאלתי אותה מופתע. ״וואו לוקאס זה ממש מעליב שאתה לא זוכר אותי אחרי כל מה שעשינו אתמול בלילה״ אמרה ועצרה את הזרם של המים וקרצה לי תוך כדי שהסתכלה על הבוקסר שלי. ניסיתי לרענן את המוח שלי אבל שום דבר לא עלה בראשי. כלום. נאדה.
הסתכלתי בשעון שלי וראיתי שכבר שבע ועשרים ואני צריך להתארגן לבית ספר.
״את יכולה רק להזכיר לי מה קרה אתמול?״ ביקשתי מהזרה שיצאה מהמקלחת והתחילה להתלבש. ״אתה באת כועס למועדון שאני עובדת בו, הצעתי להרגיע אותך ולשחרר לך מתחים, נהיית שיכור אחרי כמה דקות ומפה לשם הבאת אותי לפה, ואת ההמשך לא קשה לנחש״ אמרה בקלילות והמוח שלי התחיל להזכר.
קיבלתי שיחת טלפון מאחד האנשים שהכרתי במאפיה האמריקאית והוא סיפר לי שהם ישבו חבורה בחדר כושר ויצא ככה שהם בהו בליב, או יותר נכון, בגוף שלה, ואז אני התעצבנתי שכמעט שברתי את הטלפון על הרצפה אבל הוא המשיך ואמר לי שיש איזה מישהו במאפיה שלהם שמשודך לליב והוא ״טיפל בהם״, זה היה צריך להיות אני! אני הייתי צריך לטפל בהם, לא הוא. ומרוב עצבים הלכתי כועס למועדון שלנו להשתכר טיפה ואת ההמשך אתם כבר יודעים.
צחצחתי שיניים והלכתי לארון שלי, הוצאתי טרנינג אפור וחולצה של בית ספר ולבשתי אותם. ירדתי למטה לקחתי את המפתחות לאוטו, אמרתי ״ביי״ להורים שלי ויצאתי לכיוון בית הספר.

נכנסתי לשיעור מתמטיקה שהיה לי בשעה הראשונה, יחד עם ליב, ושמתי לב שהיא חיפשה משהו בתיק שלה, הסתכלתי עלייה או במילים אחרות- סרקתי אותה מכף רגל ועד ראש ופאק היא נראתה סקסית בטירוף. הרגליים הארוכות והיא נגמרות שלה שנתנו פתיח לדבר היפה הזה שמונח על הכיסא.
הסחרחורות לא הפסיקו אבל לפעמים נהיו פחות ולפעמים יותר, ישבתי במקום שלי שהיה מאחורי ליב והסתכלתי עליה, היא פאקינג מושלמת בכל איבר והיא גורמת לזין שלי לעמוד בטירוף.
המורה הקריאה שמות והיא קראה בשם של ליב כמה פעמים כי ליב הייתה עסוקה במשהו אחר. ״ליב״ לחשתי לה והיא הסתובבה ומיד המורה קראה בשמה אז היא הסתובבה חזרה. ״קראתי לך כמה פעמים זה מאוד לא מוצא חן בעיניי!״ ירתה המורה לעברה. ״סליחה״ אמרה בצער. ״תגיד יש סיכוי שאתה מתקשר אליי? אני לא מוצאת את הטלפון שלי״ ביקשה ליב ומיד הבאתי לה את הטלפון שלי להקיש את המספר והיא התקשרה. ״לא זמין״ אמרה בייאוש והושיטה לי את הטלפון. ״אין סיכוי אני אשרוד פה עד שלוש בלי טלפון״ אמרה במלמול לעצמה.

שעתיים של מתמטיקה עברו כמו עינוי אבל היה אפשר לשרוד את זה עם ליב שישבה לפניי.
יצאתי מהכיתה לכיוון הלוקרים ושמעתי מלא ליחשושים של בנות ״את לא מבינה איזה חתיך יש בכניסה לבית ספר!״, התקדמתי טיפה ואז שמעתי עוד אחת ״הוא הכי חתיך שראיתי בחיים שלי״.
כל הסקרנות שלי לא ידעה מה לעשות אבל בסוף מצאתי את עצמי מנסה להתנגד לרגליים שלי שמובילות אותי לכניסה של בית ספר.