הוא לא צריך להגיד שום דבר, מוריאן הרכין את ראשו והזכיר לעצמו שוב ושוב את הזהרות של הוריו. אם הוריו רק ידעו שהוא גרם למשהו כדי לגרום לנסיך לנתק את הנישואים, העונש שהוא יקבל הוא בלתי נתפס. הוא לא יכול לעשות כלום, הוא רק אומגה, רק אומגה, הוא אומר לעצמו שוב ושוב.
אבל הדיכוי העצמי שלו, גורם לו רק להתפרץ "אנחנו אפילו לא מכירים ואתה רוצה שאתייחס אלייך כאדם קרוב." הזעם בקולו ברור, ולקח רגע אחד נוסף של בהירות ולאחריו האומגה הבין בדיוק את מעשיו. הוא הביט בהלם מוחלט באדם שיושב מולו, כאילו אפילו לא ציפה שמילים אלו יעזבו את פיו.
הוא הופתע מעצמו, כמעט חסר אמון כלפי המילים שעזבו ברגע זה את פיו, הנסיך פמיאר כל כך מנומס ונחמד כלפיו, הוא נראה כנה עם בקשתו, אבל עדיין בליבו מוריאן קיווה לאהוב את האלפא איתו יבלה את חייו, למרות המשיכה שהוא חש, התחושה הזו של שייכת ברגע שראה את האלפא, יש עדיין דברים רבים להתחשב בהם.
הלם נראה גם על פניו של נסיך הכתר, אך זה לקח מספר שניות לפני שחיוך התפרס על שפתיו "זה נראה שאתה לא מנומס כפי שאתה נראה."
"אני –" מוריאן ממהר לסייג את דבריו ולהסביר אותם.
אבל נסיך הכתר קטע אותו "אין צורך להסביר, מוצא חן בעיניי החוצפה שלך."
מוריאן כל-כך המום שהוא היה בטוח שאם הוא לא ישב הוא ככל הנראה היה נופל, הוא הניח את ידו על השולחן במטרה למצוא לעצמו סוג של נקודת איזון, שתקבע אותו לקרקע, הוא צריך משהו על מנת לדעת שהוא לא חולם או הוזה. הוא מעביר את ידו על השולחן, שולחן העץ המחוספס הזכיר לו שזו המציאות שלו כרגע. הוא חייב לתקן את זה, גם אם נראה שהנסיך הכתר אוהב את ה"חוצפה" הזו לכאורה, הוא ידע טוב יותר, אף אומגה לא הייתה אמורה להיות חצופה, זה יגרום לערעור מעמדו של האלפא ולאחר מכן...
הוא עצם את עיניו, הוא לא יכול לחשוב על זה, לא עכשיו, ידו התכווצה בחוזקה, הוא צריך לשכוח הוא חייב לשכוח ולפתע יד נגעה בשלו, הוא פער את עיניו וחטף את ידו והצמיד אותה קרוב לחזהו, כאילו היד שלו עלתה בלהבות וזה יגרום לבעירה לשכוח.
עיניו של האלפא הביטו בו, בדאגה, הוא מעולם לא ראה את הרגש הזה מופנה עליו בכל-כך הרבה עזות ואכפתיות, הוא כמעט טבע בעיניו של נסיך הכתר, אבל הוא לא עשה דבר על מנת להימנע כך. זה היה כמו לעמוד בשמש לאחר שהיה זמן רב כל כך בצל, איך הוא יכול להתרחק?
האלפא לא התרחק, במקום זאת הוא התקרב יותר לאומגה, הניח את ידו על פיו וליטף אותם בשקט "האם פגעתי בך? אני מצטער, לא התכוונתי –"
"לא," מוריאן הניד את ראשו "זה לא היית אתה, אני מצטער, זה פשוט –"
אך במקום לסיים, המילים גועו על שפתיו של האומגה כשהוא נמשך על ידי נסיך הכתר והוא חיבק אותו, ליטף את גבו בצורה מרגיעה ולחש מילים רכות על אוזנו.
YOU ARE READING
אתה העוגן ללב שלי
Historical Fiction✯נכתב✯ MxM שייך לאוסף סיפורים של "הרקיע השביעי" סיפור של הילדים של מישאר ופייראן. (תוותר עליי למענך). הנסיך פמיאר הוא הבן הבכור ויורש העצר, הוריו מעוניינים להעביר אליו את הכתר וניהול הממלכה, אבל הם רוצים לוודא שזה יעבור היטב. ולכן הם מחפשים עבורו...
